דבר ראשון, אני רואה שהרבה כאן נבהלו מכל הקטע של השער.

אבל ככה זה. זה מחלה נפשית בדיוק כמו קלסטרופוביה וקלפטומניה., ואני לא משוגעת,

או מפחידה. ככה אני.

ותתפלאו או לא, יש על זה אפילו קומונה בתפוז.

רציתי שתראו, שיש עוד כאלה בעולם.והמצב שלי גם ביחס אליהם, וגם ביחס לבן אדם רגיל, דיי טוב, אבל נמשך הרבה זמן.

אתמול רציתי לחגוג לחברה שלי יום הולדת שהיה לה לפני יומיים, אז קבענו שנלך לאנשהו.

ואז היא נדחפה.אז נכון שהיא גם חברה שלי, אבל תכנסי קצת לפורפורצות ילדה.

רציתי לכתוב על החברה הזאת שלי כל כך הרבה זמן, אבל לא רציתי לפגוע בה, והילדים מהכיתה שלי שקראו בבלוג הקודם,

זה יכול לסכסך. אזה אני יכתוב כאן את ל הבעיות שיש לי איתה, פשוט הכל

היא בטוחה ב100% שאמא שלה לא אוהבת אותה. מה שממש לא נכון כי הייתי אצלהם פעם.

ונכון שאתם חושבים שאולי היא עשתה רק הצגה רק בגלל שהייתה אצלה חברה.אבל רגע אם היא לא אוהבת אותה, למה שיהיה

לה אכפט בכלל אם לבת שלה טוב? וזה לאמשנה שהיא אמא שלה, כי כמו שהיא אומרת לי בעצמה:

'הרבה פעמים היא ומרת לי שהיא אוהבת אותי, אבל אני לא מרגישה שהיא באמת מתכוונת לזה'.

אבל זאת כבר בעיה שלה. ואולי בעצם שלנו?

מכיוון שהיא חושבת שאם אדם לא מוצא אהבה במקום אחד, הוא ילך לחפש אותו במקום אחר

[מה שלדעתי לא נכון, לפחות אצלי.אם אני לא מוצאת אהבה אצל מישהו, אפילו אם זאת אמא שלי.אני יחיה, כי מה לעשות אין אפילו אדם אחד בעולם שכולם אוהבים אותו.]

והמקום האחר שלה הוא כן, אנחנו.

היא דורשת יותר מידי אהבה, יותר מידי פשוט.אבל לא מכולם ביחד, היא דורשת מאדם אחד אהבה שרק 50 יכולים לתת.

היא לסבית. אפילו שהיא לא מודעת לזה.

אבל רק אם מבלים ומדברים אותה הרבה זמן שמים לב לזה, לאחרים היא נראה רגילה לגמרי.

*אבל בכל פעם שאני אפילו רק נוגעת לך בכתף,

מהפעם הראשונה תעבור בך צמרמורת, שזאת לא נגיעה של חברה רגילה,

זה משהו אחר, שאני לא יכולה להסביר אותו.

*ובכל פעם שיש שקט ופתאום מסתכלים אליה, רואים שהיא מסתלת אליך,

במקומות שלא היית רוצה שאפילו בעלך יסתכל ככה.

[בדרך כלל בשניה שאני מגלה את זה אני שוברת את השתיקה ואז היא חייבת להסתכל אל הפרצוף שלי, מתוך נימוס.]

*היא תמיד במסנג'ר כותבת 'מואההה' בסוף כל שיחה.

וזה נורמאלי דווקא, ולא חריג. אבל במציאות, שאנחנו נפרדות מהפגישה שלנו,

היא או או עושה נשיקה באויר, או עם היד, אבל זה לא כזה של חברות. זה ממש 'אני רוצה לנשק אותך'

היא חונקת, היא לא מפסיקה להתקשר כל שניה.

ושאתה נמצא לידה היא נצמדת אליך אפילו אם כל הבית ריק, היא נצמד ואין אויר, שהיא מתישבת ליד בספסל או משהו כזה, וכולו ריק

היא תשבכל כך קרוב אליך שאפילו אם היו עוד 100 אנשים על הספסל הזה, היה לי יותר מקום.

ואני יותר מזה לא מסוגלת לשפוך, זה קשה לי מידי.

ואל תגידו לי לנסות להבין אותה, כי ניסיתי כבר

ובכל הדרכים ובכל הימים. ובכל המצבים. הגעתי למצב שאני כבר חברה שלה רק מתוך להיות נחמדה,

אבל אפילו מזה מתי שהוא אני ישבר.

ועכשיו לנושא האמיתי של בלוג זה, המשקל.

דבר ראשון, אני עושה דיאטה בריאה.

 אז תרגעו ^___^"

אתמול קניתי פנקס קטן, בו אני רושמת כל מה שאני אוכלת.

ותאמינו לי זה עוזר

אני פשוט לפני שאני רוצה לאכול משהו אני חושבת כאילו אצתרך להציג את הדף שלי לעולם,

רק מהבושה שיחשבו שאני שמנה אני עוצרת את עצמי, וממלאה את הבטן עם מים.

אז למשל בבוקר אם הייתי סתם דוגמא הייתי אוכלת כריך עם חמאת בוטנים, אני הפעם אוכלת בננה.

יותר בריא.

פחות משמין.

פחות בושה.

ובקרוב אני יתחיל לגרור חברות שלי להליכות וספורט, כי השביתה הזאת אפילו יותר גרועה מהחופש הגדול, היא הולכת להיות כל כך ארוכה.

ואני חייבת כושר.

ומי ששם לב לרשימות, ירדתי קילואז אני ממש שמחה היום.עד כמה שאפשר><