נתתי לך להתקרב.
כן , פגעת בי.. הערת לי על כל הפאקים שלי. על כולם, גם אלה שלא יכולתי לעמוד בהם כשאמרת לי את זה.
תמיד שתקתי. אתה אולי אפילו לא יודע שפגעת. בעצם..? אולי? בטוח שאתה לא יודעת.
כי אני כזאת, אני תמיד מצליחה להעלות חיוך על הפנים שלי.
ושלחת את האקסית שלך להפרד ממני?
לא רק אתמול היינו חודש? לא רק אתמול אמרת לי שאתה אוהב אותי ורוצה להתחתן איתי?
לא יודעת אם להאמין לה או לא.
זה לא נראה לי אתה.
אבל לא משנה אם זה אתה או לא.
נפגעתי
ממש נפגעתי.
וזה יותר מסתם מכה בלב.
היכית את הלב שלי, סובבת אותו, מחצת אותו, כיבית עליו תסיגריות שלך, ובנוסף להכל? "דון , אנחנו עוד ידידים נכון?"
מה יותר כואב מזה? אתה כ"כ אנוכי..
ראית אותם נכון? את החתכים.. כשהם עוד אדומים וכואבים מהדם.
אני יודעת שלא התכוונת..אבל זה קרה.
ועכשיו החתכים הגלידו... כמעט נעלמו.. אבל את ההצלפה הזאת אני לא יכולה להויצא בשום דרך אחרת חוץ משוב,
הסכין החדה ביד.. אני לא רוצה, אבל אין לי ברירה..
נתתי לך להתקרב.. כמו שאפאחד לא התקרב אי פעם.. נתתי לך ללטף ולשרוט לי את הלב..
וזהו... נתתי לך את הלב שלי וזרקת אותו לפח.. כאילו זה איזה דף עם רעיון לא מוצלח..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
