אני אכתוב פה סיפורים..אני מאימינה שרובם יהיו סיפורי אהבה..חחח..

וגם מדע בדיוני לפעמים.. תהנו הנה הסיפור הראשון שכתבתי:

זה היה יום חורף קר...

ישבתי על יד המדרגות של בניין בית הספר והסתכלתי בחלון.. חשבתי על כל מיני דברים....במיוחד עליו....

זה הגבוה...עם העניים החומות..והשיער השטני....הוא לא היה מושלם כמו שהוא נשמע אבל בשבילי הוא היה יותר מזה....אנחנו ידידים מאוד טובים...הוא תמיד מצחיק אותי...וגורם לי להרגיש טוב יותר...

ואז הבנתי שאני מאוהבת.. במי? בידיד שלי,איתי.

פתאום שמעתי קול שאמר את שמי.. הסתכלתי למעלה..ורואה אותו...את איתי..מחייך אלי ושואל:"מה המצב?"

עניתי לו:"בסדר.. סתם חשבתי לעצמי דברים..."

"על איזה דברים בדיוק חשבת"הוא שאל..לא ידעתי מה לענות...אז אמרתי לו.."לא משהו מיוחד...מה אתה עושה בבית הספר בשעה כזו?"

איתי אמר:"איחרתי את ההסעה האחרונה הביתה...ואין אוטובוס ישיר..לרחוב שלי...היי רגע אחד מה את עושה כאן בשעה כזו?"

"אני?...אמ.. ממ...אני נשארתי כדי ללכת לסיפריה אבל היא נסגרה"מה יכולתי לעשות זה היה התירוץ הכי טוב שצץ לי בראש...

"אוקי.."והסתכל עלי במין מבט חשוד...התחלתי לצחוק...והוא הצטרף...ופתאום שקט..הסתכלנו אחד על השני בעניים..

והוא אמר:"אני,אני..."

"אתה מה?"עניתי במהירות..."לא לא כלום..."איתי השיב..והסיט את מבטו לחלון....

"טוב אז בוא אלי...יש קו שמגיע בדיוק אל מתחת לבניין שלי.."פקדתי עליו...וקמתי

הוא היסס לרגע.. אבל אז קם והתחיל ללכת בעקבותי..

נסענו אוטובוס..ולא דיברנו.רק ישבנו.....

האוטובוס הגיע לתחנה וירדנו ביחד...שפתחתי את דלת הבית..אמא התנפלה עלי בחיבוק גדול..ושאלה:"איפה היית דאגנו מאוד!"

"נשארתי בספרייה קצתת אני בסדר..האא כן אמא אני רוצה שתכירי את איתי ידיד שלי"

"הוו שלום לך אוי תראה אתה כולך רטוב.."היא אמרה...

עניתי לה"זה בסדר אני כבר אתן לו בגדים מרותם."

שהלכנו במסדרון לכיוון החדרים הוא שאל אותי "מי זה רותם?" השבתי לו:"זה אחי הגדול הוא בצבא עכשיו אז אני לא חושבת שזה יפריע לו ששאלת כמה בגדים ממנו.."

ואיתי חייך אלי...נתתי לו את הבגדים והראתי לו את המקלחת...

הלכתי להחליף בגדים בחדר...הורדתי מעלי את המעיל והקפוצון..ואת החולצה והמכנסיים..עמדתי מול הארון ופשפשתי בבגדים...שמתי עלי מין מכנס טרנינג סגול..וגופייה לבנה...

ואז הוא בדיוק פתח את הדלת...אהה איתי בוא שב.. אמא שלי מחממת לנו קצת מרק...

הוא התיישב על המיטה בבישנות וחייך חיוך טיפשי שכזה.....

צחקקתי ובאתי לשבת לידו...אחרי כמה שניות אמא קראה לנו לבוא לשולחן כי המרק מוכן...

קמתי בקפיצה ורצתי ואמרתי לו "נוו בוא כבר"

אחרי שגמרנו חזרנו לחדר...שכבתי על המיטה והוא בא לשכב לצידי..הפנתי את הראש שלי אליו... הוא הסתכל עלי..

והתחיל להתקרב..חשבתי לעצמי זה באמת הולך לקרות? הוא רחן מעלי.......ופתאום רותם נכנס...."וואוו..סליחה סליחה אני יוצא אני יוצא רק רציתי לשאול אותך מה עשית עם הטלפון...בדיוק חזרתי מהצבא"

בנתיים איתי היה במצב של ישיבה.. ואני ישבתי עם רגליים מקופלות לבפנים והסתכלתי על רותם.. והוא אמר:"אל תדאגי אני לא אספר לאמא ואבא..ולא לאף אחד אחר.."

הסמקתי בטרוף...ואז הוא יצא ובידו הטלפון....

איתי..נראה מבולבל ומבויש מתמיד...ואמרתי לו:"אל תדאג הוא לא יספר....וגם אם כן מה יש לנו להתבייש בזה?"

"לא יודע.."הוא הסמיק והסתובב לעברי..ושאל אותי:"רוצה לנסות שוב?" עניתי:"אוקי.."וחיוך קטן על פני...

הוא התקרב וגם אני...השפתיים שלנו נגעו אחת השניה..וזה קרה...

ואז הוא אמר:"ליטל אני אוהב אותך,אני פשוט לא יכול בלעדייך"

"את האמת שגם אני אוהבת אותך..איתי אתה לא יודע כמה"אמרתי...והתחבקנו...

הוא נשאר לישון.. כל הלילה נשארנו ערים ודיברנו על כל מיני דברים...

למוחרת הוא היה צריך לנסוע... אמרתי לו"תשמור על עמצך"ונתתי לו נשיקה בפה ובמצח..הוא ענה"גם את"

אחרי זה בערב..אמא ואבא סיפרו לי שקרה אסון..ומשאית התנגשה באיתי....ושהוא בבית החולים..ומטפלים בו

לא היתי מסוגלת לזוז...רק שכבתי במיטה חושבת עליו..

חושבת שאולי זה רק חלום בלהות...ושהוא יבוא וייכנס מהדלת ויגיד לי לילה טוב...וייתן לי נשיקה עם השפתיו הרכות...

אבל הוא לא חזר לתת לי נשיקה ולומר לילה טוב...הוא המשיך הלאה.. לעולם הבא...עולם טוב יותר.

תגובות?!מקום לשיפור?!

כל הערה תתקבל בברכה חוץ מאלה שמעליבות..XP