התת-תרבות הגותית היא קבוצה חברתית-תרבותית של אנשים (בדרך כלל צעירים) המתאפיינים במשיכה לתרבות הגותית הרומנטית שהתפתחה במאה ה-19 ובפרט לגל מוזיקת הרוק הגותי שהתפתח בשנות ה-80 של המאה ה-20.
התנועה הגותית המודרנית התפתחה כתנועת מרד נעורים בצמוד למוזיקת הפאנק והרוק הגותי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. זרם זה התבטא לא רק במוזיקה שלו אלא בעיקר בסגנון הלבוש המיוחד שהוליד, הכולל בגדים שחורים מקטיפה ועור שחור, איפור כבד ותכשיטים כסופים שהמפורסם בהם הוא האנך המצרי. סמל נוסף של המטאליסטים הגותים והמטאליסטים בכלל הוא פנטגרם עם עיגול מסביב (בדרך כלל).
לצד הזרם האופנתי, התפתחה גם הגות גותית, המושפעת מהספרות הגותית של תקופת הרומנטיקה וגל התחייה הגותית. חלק מהגותיים המודרניים מרותקים מהדואליות והדיכוטומיה שבין טוב לרע, חושך ואור, שחור ולבן ונושא זה זוכה לביטוי רב ביצירה האמנותית וההגותית שלהם. לחלק מהם נטייה כלפי תרבות הנסתר ואמונה בעל-טבעי. חלקם נוטים לפאגאניות וחלק קטן מהם אף מתעניינים בערפדים בסגנון דרקולה ומתלבשים כמוהם. הם מגלים משיכה למוזיקה ולאמנויות, דרכם הם מביעים את תפישת העולם הייחודית שלהם. כאשר הם מתאגדים בחבורות, הגותים נוהגים לבלות במועדונים גותים (בעיקר בלילה) או בבתי קפה (בעיקר ביום). יש גותים שלא מאמצים את מאפייני הלבוש והבילוי של החברה הגותית, ונחשבים לגותים רק בגלל ההגות או היצירה שלהם, שמכילה מאפיינים גותים ברורים: קדרות, מורבידיות, פנטזיה, עצב, טרגדיה, שילוב בין הגרוטסק לנשגב, בחינת הטוב והרע ועוד. מאפיין נוסף ביצירות האמנותיות של הגותיים, שמופיע בעיקר בלחנים, פואמות וציור, הוא העבר - בעיקר ימי הביניים, המאה ה-18 והמאה ה-19, כאשר עלילות רבות מתרחשות בקתדרלות גותיות, טירות עתיקות ובתי קברות.
בשל הופעתם החיצונית החריגה, גותים לעתים מעוררים תגובות חברתיות שליליות. ארגוני נוצרים שמרניים בארצות הברית לעתים מציגים את הגותים כ"עובדי שטן". גותים מוצגים לעתים בתקשורת בארצות הברית כמקושרים לאלימות נוער, למשל, בעקבות הטבח בתיכון קולומביין, שבו הרוצחים קושרו שלא בצדק עם תת־התרבות הגותית
מיתוך ויקיפדיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
