לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Life Of A Writer


כאשר אתה כותב,עינייך נשארות על הדף,אבל ראשך במקום אחר לגמרי.

Avatarכינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007

לקפוץ אל תוך בריכה מלאה בתנינים


היילו לכולם^-^
מה המצב?
יש דברים שאני עוד צריכה לשפר,ויתכן והעיצובים יתחלפו,אבל עוד מעט הבלוג ישתנה לו.
בזמן האחרון לא יצא לי הרבה לכתוב,אני חושבת יותר מדי על מישהו,וזה כבר מתחיל להטריף אותי.
הבעיה,שזה לא רק שאני חושבת,אני גם התחלתי לקרוא אתמול ספר ולא הפסקתי,עד שהטלוויזיה נפתחה
במקרה[אשמתי,אני מודה,אשמתי לגמרי].
איזה חיים מוזרים,אני לומדת בשביתה [אבל רק "חלקית",פח.......ממש חלקית...],אני רוכבת,חוזרת הביתה
וכותבת,ואז מפנטזת לי ומציקה לכלבה לחתולה או לחתולה השנייה שלי,טוב....אלה החיים לכרגע. בעתיד
אני מתכננת קצת יותר,אחותי הגדולה,רשומה לכתב עת שקוראים לו "מרקורי" שמרכז סיפורי פנטזיה ומד"ב
של סופרים ישראליים וכדומה.היא אמרה לי שאם שולחים לשם סיפור,והוא מתפרסם,מקבלים משהו כמו
200 או 300 ש"ח,מה שיחסוך ממני לשתוף כלים לטייל אם הכלבה כדי להשיג כסף,ולהשתמש בדבר שאני
הכי אוהבת כדי להשיג אותו. נפלא.
אבל בכל זאת,כרגע אני פשוט קופצת למיכל של מים שמלאים בתנינים, אני מרגישה כאילו עוד רגע אני
אפול ויאכלו אותי,היו לי חלומות נחמדים וכל זה,אבל ההרגשה נותרת.
חבל שלי קשה להבין את עצמי.

Ino אינו
נועם

נ"ב:אם מישהו רוצה עיצוב^-^ מוזמן לבקש.
נכתב על ידי , 20/10/2007 20:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיוך שווה אלף מילים...=]


הקפצה
נכתב על ידי , 20/10/2007 13:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיוך שווה אלף מילים...=]


שבו שנייה בשקט,תנו למחשבות לזרום אל תוך הראש שלכם,אל תפחדו ממחשבות מטרידות.
הרימו ידכם אל על,כאילו אתם יכולים לגעת בשמים,שמעו את קולות הציפורים אשר מנפנפות בכנפיים.
אל תחשבו על ימים מלאי עצב,ימים חסרי כל תקווה.תנו לראש לנדוד למרחקים,למקום שעוד לא התגלה.
חייכו חיוך רחב,אך לא מזויף,עד שיכאבו לכם השפתיים. תנו לכמה אנשים מילת עידוד או שניים.
הרימו את הרגל מעל האדמה,הניחו לה להישאר באוויר. כי איך נוכל להתנתק מהכאב,כאשר אנחנו כבר
מחוברים? ככו את היד אחורה,שימו את הרגל על האדמה,את החיוך תעלימו בחזרה,תיקשרו חזרה לאדמה.
ועכשיו תדמיינו מה שהרגשתם קודם,האם זה היה כל כך נורא? השתמשו בזיכרון כדרך הגנה,העצב והכאב
יכולים להמתין בכל פינה,אבל כל עוד אתם חיים,יש לכם סיבה למה.

זה היה קטע קצר שכתבתי,לעידוד כנראה^-^.
אני חושבת שככל שאני עוברת את הימים אני משתנה,משהו השתנה בי.
אני לא יכולה להגיד מה,אני פשוט מרגישה שהחיים שלי לא אותם חיים אחרי שהתחילה השביתה.
התחלתי לחשוב יותר לעומק על מה שיקרה או קרה, ואז הגעתי להחלטה לגבי דברים חשובים בחיים.
אני חושבת שעכשיו אני מודעת יותר לעצמי.

אם מישהו רוצה עיצוב,זה המקום להזמין^-^
Ino אינו
-נועם.



נכתב על ידי , 20/10/2007 12:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

85
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIno אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ino ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)