את בדיוק חזרת מפגישה של כל הקבוצת שירה שלך במרכז העיר, והיית עצובה כי פגשת שם את המנחה שנוטש אותך תמיד, כי השתכרת ושפכת יין על הספה, כי עשית בושות במסיבה ועכשיו את בבית עצובה. והגעת הבייתה, ונשכבת על הכיסא-ביצה האדום, ואמרת שאת נורא עצובה. ואחר כך דיברנו קצת, ובדקת מיילים וקראת קצת הארץ ועכבר העיר וקצת בבלוגים שאת תמיד קוראת. אני ראיתי ששכחת להביא חזרה את הסיר עם הסלט-פירות ואת הרגשת נורא אשמה והצעת לקנות עוד סיר, ואני אמרתי שלא נורא, וידעתי שאין לך כסף ואת בכל זאת מציעה ואת מרגישה נורא. ואני קצת עניתי למיילים ואולי למדתי קצת מול המחשב, ואת שיחקת קצת שולה, ומתישהו בטח התעייפנו ולקחתי אותך על-הידיים למיטה, או שצחצחנו שיניים והתקלחנו ביחד, או שנגענו אחד בשנייה קצת לפני שהלכנו לישון, מהססים-כן-לא. ובמיטה התחבקנו חזק-נורא ואמרנו אני-אוהב-אותך-אני-אוהבת-אותך והרחתי את השיער שלך מלמעלה והרגשתי את הראש שלך בשקע שבין הכתף לחזה ובטח נרדמנו. בבוקר שוב קמתי מהמעורר שלך, מוקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
