אממ..אתמול נפגשנו לסיים את העבודה,לילי הלכה ונשארתי עם מור,בסך הכל העבודה יצאה יפה :]
אבל מור רצתה לשנות והיא שכנעה אותי לשנות איתה את העבודה,אז עשינו משהו אחר ומור אמרה שזה יפה אז היא צילמה את זה לפאלפון..היא אמרה שניפגש בשבע וחצי כדיי לראות איך יצא וזה ואני אמרתי לה שאני לא יכולה כי יש לי חוג משש עד שמונה [התעמלות קרקע]והיא אמרה טוב והלכה,בש היא נפגשה עם לילי והן העתיקו את הרעיון שלי ממה שמור צילמה בפאלפון בול אותו דבר,אחרי שחזרתי אחותי אמרה לי שללילי התקשרה אז חזרתי ללילי היא אמרה לי בואי עכשיו למור!אמרתי לה שאני לא יכולה ואני לא נוסעת במונית כי אחותי הקטנה בבית וגם אם היא לא הייתה,אני לא הולכת לסוע במונית
א.כי בעיר הזא בקושי אפשר לתפוס מונית
ב.אני מפחדת לסוע במונית בשעות כאלה O.O"
ג.למה לי לבזבז על זה כסף?!
טוב אז הן אמרו לי 'עדן אז אנחנו אומרו אותך למיכל' אני 'תגידו גם אני אגיד אתכן'
ואז מור התקשרה ואמרה לי 'אהה ועדן,ללילי לא היה נעים ממך היא רוצה את העבודה שאני ואת עשינו' אז אמרתי 'טוב אני אביא מחר' ואז סיפרתי ליעל לרנצ'ה ולהורים שלי,הם רשמו לי פתק ועשיו אני צריכה להגיש את העבודה שאני הכנתי עם מור,בהתחלה כשנתתי למיכל את הפתק היא ממש צרחה עליי ואז היא קראה אותו והבינה ><" בקיצור כל היום בכיתי,והרגשתי כמו תינוקת אני שונאת לבכות זה מביך ומעצבן ואז כשהגשנו את העבודות אחרי שלילי ומור הגישו את העבודה הגנובה שלהן לילי עשתה לי כזה 'עדן דבריתי בהפסקה אוקיי?!'אז אני 'סבב'אז דיברנו והיא הסבירה לי הכל ומור יצאה ממש שקרנית ואני סיפרתי לה מה קרה באמת והיא הבינה וביקשה סליחה,ושתיינו משתדלות להתרחק ממור ואחרי זה מור הפיצה לכולם שמועות שאני אשמה ובלה בלה,זה מעליב אבל לא ממש אכפת לי מה הסתומים בכיתה שלי חושבים עליי ומה שיצא מזה זה שהבנתי,בכיתה לילדים אכפת ממני רק כשאני בוכה והיחידות שאכפת להן ממני תמיד אלה לילי וקארין ושתיהן פוגעות לפעמים אבל לרוב הן עוזרות,כל השאר ידידות אבל הן עדיין נחמדות :) ומור יצאה שקרנית מגעילה P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
