מיום שישי לפני שבועיים אני בדיכאון מתמשך, לא יודעת למה.. בעצם אני כן יודעת למה :/
והפעם? אין מישו ספציפי.. הפעם זה האהבה, בכללי.
הפעם אין מישו לבכות עליו, אין את המישו הזה, יש רק אותי.
והאמת? זה דיי טיפשי, טיפשי מאוד אפילו להיות בדיכאון בגלל אף אחד.
טוב, אבל זאת אני.. טיפשה.
בשבת הייתי אצל אוראל.. יום שישי יצאנו, צחקנו, בילינו.
אבל כשנגמרים כל הצחוקים האלה אני חוזרת לפינה שלי, ל"בדידות" שלי (אי אפשר לקרוא לזה בדידות כי אני לא בודדה, יש לי חברים, ומשפחה.. ברוך ה' ! אבל בודדה מבחינה אחרת, מבחינת האהבה).. לעצב שלי.
במוצא"ש נסענו לנתניה, וקניתי שתי חולצות.
ואבא התחיל עם הסצינות למה לא נשארתי בבית בשבת. נו טוב, אני רגילה.
ובבצפר, שוב הכל חוזר על עצמו.. את שמחה, מחייכת, צוחקת..
ובכ"ז יש את הרגעים האלה שאת לבד עם האמפי, ובא לך לבכות.. אבל כולם מסביב, ואי אפשר.
אז אני יודעת, ליאל, זוהר ושחר.. אני יודעת ש- "אהבה זה לא הכל בחיים"
אבל ככה אני, וזאת אני.. ואתם לא תשנו אותי.. ואתן גם לא תבינו אותי.
כמה שתרצו ואני מעריכה את זה ואני אוהבת אתכן, ותודה שאתן תמיד כאן בשבילי
אבל את זה? אתן לא תבינו, כמה שתנסו.
זהו, מחר מבחן בלשון, בהצלחה.
היסטוריה- 93
ספרות- 80
מת'- 65 (שלוש יחידות מואץ)
במת' אני גרועה. :|
ביי, לילה טוב.
" יש רק אותי
וזה מעט, מעט משנינו.. "
" אהבה-
היא תשרוף את כל מה שהיית,
היא תשרוף את כל מה שאתה. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אסתי :]
