שחור לבן

השיר הזה הוא כאן בשביל כל החולמים
הבזים ליאוש, הבוחרים בחיים
שמעזים לשרוד בעולם גס ואלים
לזהות את האמת מתחת אלף שקרים
בצעד אחד אל מחוץ לשורה
להפנות את הגב לאותו עצב נורא
כמו יוצאים למסע ממנו אין חזרה
בארץ לא מים, בארץ זרה.

עוד יבואו ימים טובים יותר
שקט גדול אחרי ים סוער
וגם אם הכאב לא באמת עובר
הכל יהיה אחר,
את תראי...

לכם, האוהבים עם הלב השבור,
שכבר מתתם פעם בסוף הסיפור
וידעתם טעמו של כאב אין שיעור
והלכתם כבר בכל המקומות שאסור
מי שניסה פעם אחת תמיד ירצה עוד,
אהבה היא תרופה ממכרת מאוד
ואם יש איזה לקח – לא הצלחתי ללמוד,
אי אפשר להבין ולא למדוד.

עוד יבואו ימים...

אנחנו כאן אבל לא נמצאים
מחוברים לעולם אבל לא מתחברים
קניונים, מגדלים, בנינים וקומות,
אנשים אנשים, בטורים ושורות.

להשיג את הבלתי ניתן להשגה
לשבור את השיא, לכבוש את הפיסגה
תמיד בשאיפה, בתנועה, למגע,
להגיע, להגיע...

עוד יבואו ימים...

מפחיד כמה שזה נכון.

כמה עצוב שזו המצאיות