אין לכם מושג כמה שהתגעגעתי אליהם....מן צורך בסיסי כזה אני חייבת לראות אותם..
וסופסוף ראיתי...זה היה הזוי..אבל במילה אחת היה פשוט כ-י-ף!
אז ככה:
ליל סדר-סופסוף רואים את כולם אחרי שנייייים שלא התראינו...נהיתי שמחה רק מלראות אותם...!
וכמובן את עומי שכל הזמן איתי...בדיכאון בשמחה..בחרא..תמיד הוא יהיה שם לדאוג ולעודד אותי
עומי אני אוהבת אותךךךך =]
ואמ..נו ליל סדר אין מה לספר....חוצמזה שדוד שלי החביא ת'אפיקומן במקום הזוי לגמרי כולנו חיפשנו אותו כל הלילה ואחד לא מצא ובסוף הוא נאלץ לגלות לנו איפה זה...
אה ו..אמ כן חיפשנו גם בפריזר, ושמחנו לגלות שיש מקלות בתוך הפריזר [?!] [נו מקרר של בורמזים לכו תבינו..]
אח"כ בתדודה שלי ישנה אצלי..היה נחמד
ואז דישוווון....דישון זה מושב כזה שיש בו כל שנה הליכה בפסח ואז כולם הולכים לבית של דודה שלי לאכול על האש וכל זה...קיצר זה לא מעניין..אבל מה שכן זה כשאני איתם אז
פתאום
הרגשתי כל כך חופשייה
פתאום
המחשבות שהיו לי בראש לא היו רק עליו
פתאום
חזר לי החשק לחיות!
להרגיש בסביבה שלא משנה מה תעשה, תמיד יאהבו אותך הכי בעולם?? ככה הרגשתי..
זה היה סוג של חלום...כאילו בשנייה נעלמו לי כל הצרות, והחיים נהיו יפים בלי אנשים שבוגדים בך על ימין ועל שמאל!
אבל חזרתי הבייתה והתעוררתי...לא רציתי להתעורר...רציתי להשאר שם לנצח..אוף!
אולי אבל אני רואה אותם מחר כך שזה עדיין פסדר..^^
ואתם בטח שואלים את עצמכם למה אני כל כך מתלהבת ממפגש משפחתי מזדיין?!
תאמת? אין לי מושג...בטח מרוב שהתגעגעתי או משהו
באלי כל כך לעבור דירה!!!!!!!!!!! לא אכפת לי לגור אפילו באיזה שכונת מצוקה אבל נמאס לי מכל הצביעות שיש כאן..!! וגם ממנו
פיס אנד לאב יצורים 3>
"הוא כל הזמן מפנטז איך היא פותחת לו דלת
זורם עם הרוח לאן שתיקח,
מוצא מפלט בדמיון, בחלום, בלי אמת.
הוא מצטט ת'שיחות, את הצחוק, הכאב, הוא אוהב,
מתרגש אבל לא מתייאש
כשהוא לבד הוא צועק לעצמו: "את לא כאן"
את לא כאן!
והסיפור מתהפך, הוא מעכשיו מתחכך ונוגע
אולי כבר לא משתגע, כי אין כבר לא נחמה
ולא טיפת אהבה, אין לו ברירה.
מוצא ת'עצמו מתאפק ובוער מבפנים,
הוא רק רוצה להגיד לה הכל בפנים: אבל את לא כאן"
פוסט ארווך..מישהו קרא?
-סוף עדכון-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
