אבל נראה לי שבאמת יש בעיה רצינית עם מי שמתכנן את המזל שלי בכל התקופה האחרונה.
והתקופה האחרונה כוללת אולי לפחות 3-4 (5?) חודשים.
אמור להגמר בדצמבר?
כולי תקווה שהמזל הנחמד הזה יישאר בישראל לשבוע הקרוב.
כי בשבוע הקרוב אני טס לכנס המשחקים מהגדולים בעולם - GSTAR בקוריאה. כדי לייצג את החברה שלי. כי הרי מי טוב יותר ממני עם לקוחות באסיה?
מסתבר שאני.
אבל יש לי יותר תחושה שזה יותר קשור לעובדה שאני פשוט עובד קשה (מה שאחרים בחברה לא באמת לצערי, מה שהוכחתי מיליוני פעמים, והם עוד מתעקשים שהם כן!)
הנה כמה מהדברים שקרו ביינתיים:
1. (הקדמה:) קיבלתי רשיון באפריל האחרון.
מאז, החלפתי5 כלי רכב שונים. כולם בבעלות מלאה.
אז יש לי כסף?
בואו נאמר שאני לא מרוויח אותו בקלות. ממש ממש לא בקלות. ולומר שאין לי חיים זה אפילו לא קצה הלשון. אבל בואו נגיד שגם זה לא אשמתו של אף מלבדי (מה שעוד יותר גרוע. היה נחמד אם היה את מי להאשים בכל הסיפור שהוא לא אני).
מלבד כמות השעות שאני מנצל בעבודה כדי לעבוד -כי אני נטו לא לוקח הפסקות. ההפסקות שלי במקרה הטוב קורות פעם בשבועיים (כי אני לא מבזבז את זמני על לאכול- דבר שלא מועיל לי בשיט עם חילוף החמרים ה"ממש מהיר" שלי) ובפעמים שהן לא, זה לסידורים שאין לי כוח או אפשרות לעשות בזמן אחר.
מלבד זה, אני מנצל את שאר הזמן שלי כדי להתנפל על הזדמנויות לסגור חוזים. כשאני לא עירני אני שותה כמויות על כמויות של קפה כדי שאוכל להיות עירני, כדי שאוכל להספיק את הדברים שאף אחד אחר לא יספיק.
אני מתעלל בעצמי כי המטרה מקדשת את האמצעים (לפחות כשזה נוגע אליי).
ברור, יש לי את הטריקים שלי כדי להצליח. ברור, אני לא מתאמץ מעבר למה שיש הגיון להתאמץ כי לפעמים באמת הגיוני לעבוד חכם ולא קשה. לא צריך לשבת כל הלילה להתקשר לאמריקאים אם כל פעם שאתה מתקשר לטלפון הם גם ככה לא עונים או שהמזכירות שולחות אותך לעזעאזל כמו בכל מקום (הרי למה הן קיימות אם לא בשביל לזרוק אותך לעזעאזל? כמה טוב שיש מנגנון אוטומאטי שעושה את החיים קשים).
אבל אני כן עובד קשה. אני כן נוקט יוזמה. אני לא מחפש להפיל עבודה על מישהו אחר (בניגוד לצוות הנחמד שלי שרק מחפשים איך לא לעשות דברים).
אני כן מחפש דרכים להרוויח כסף לחברה ולעצמי. אולי כי זה כן דבר טוב בסופו של יום. ואני לא "גונב לקוחות" כמו שטוענים שאני עושה כי לרוב אני מוצא אנשי קשר כל כך מהר ומדבר איתם כל כך מהר ששאר נציגי המכירות לא מספיקים אפילו להניד עפעף.
אבל יש לי תחושה שלא משנה כמה אתאמץ ישנאו אותי שם. כי אף אחד בכלל לא שם זין על כמה כל מה שאני חושב שיכולה להיות הזדמנות, הם יתעלמו.
ובינינו, לא משנה כמה נציגת הHR אומרת שזה כי אני לא מדבר איתם יום יום (מה שאגב אני כן עושה מדיי פעם, זה שקר להגיד שאני אנטיפט מוחלט) משפיע על איך הם יתנהגו אליי.
כי אם זה היה כך הרי שאז היה לי קל להאשים אותם ולומר שהם מערבים רגש בתוך עבודה, מה שלא נכון לעשות.
קטע שדברים מורכבים מזה.
לא. מה שקורה בפועל זה שפשוט שונאים אותי בלי קשר. כי אני כן חושב מחוץ לקופסא, ובסוף כן פועלים לפי התכנית שלי, ובסוף היא פשוט לא מצליחה.
רק שאף אחד לא שם לב שדקה אחרי, אותה התכנית שהייתה לי , כן מצליחה למישהו אחר.
תקראו לזה חוסר מזל אבל לי זה יותר נראה כאילו מישהו שם יושב וצוחק ומתעלל. ואני מאד מקווה בשבילו שזה יתאזן אחר כך.
כי הכל מתפוצץ בחודש אוקטובר. הכל מתפוצץ בחודש נובמבר.
עד מתי?
וגם אם זה לא יתפוצץ. גם אם אני כן יצליח במשהו- משהו אחר יקרה שיגרום להצלחה הזאת להיראות חסרת משמעות.
כמו אבדן כספי. תאונה. צינור בבניין שיתפוצץ.
פאק, משהו חייב להתפוצץ באוקטובר- נובמבר!
זה הסלוגן שלי מעכשיו והלאה.
בקיצר. למה החלפתי 5 כלי רכב?
כי הטויוטה קורולה 2003 הראשונה אמינה אבל לא באמת (תיקון מיליוני דברים שחלק מהם למזלי העברתי לסוכן שקניתי ממנו בטרייד אין) והפלסטיקים נופלים עליך בזמן נסיעה (How Lovely)
כי הסיטרואן C5 משנת 2007 אמנם רכב נהדר ורכב נקי ורכב מנהלים ואני באמת מסכים עם הסוכן שהוא אמר שמגיע לי אחרי כל העבודה הקשה שלי.
אבל משהו עלה לי לראש לפתע שאני צריך לעבור דירה לרחובות/ בת ים/ חולון/ ראשון ולא להמשיך לגור באשדוד. ובשביל זה צריך רכב חסכוני וקטן ושאני אשרוד את זה ואתרגל.
כי הרי באשדוד ערסים ורוסים ושום דבר באמצע. ושכאן אני לא מתקדם לא מבחינת קשר חברתי ולא מבחינת עבודה ולימודים.
ושלגור במרכז יעזור לי ללמוד באוניברסיטה וככה להתקדם בעבודה.
האמנם?
הדלק יקר. לא קרוב לאוניברסיטה. והרכב ה"חסכוני" שקניתי?
סיטרואן C4 SX ?
ממש לא חסכוני.
אז החלטתי בסוף לגור באשדוד. פשוט בדירה יקרה יותר וחדשה יותר בסיטי.
ממש נחמד האמת- ממש במרכז העיר. עובר לשם רק בדצמבר אמנם (מה שעוד פעם מוכיח את הטיעון שלי- נובמבר- אוקטובר, חודשים חרא....בתקווה שזה רק הם ).
אז אתם יודעים מה עשיתי?
עשיתי לעצמי מתנה. קניתי לעצמי MAZDA 6.
מה הבעיה?
שמסתבר שזה לא כזה קל לטפל באוטו בזמן שיש לך כנס חשוב שבוע אחרי ואין מספיק פגישות לכנס ואין מישהו מלבדך שיעשה אותן.
לא רק כי אף אחד לא מסכים.
אלא כי אף אחד מלבדך לא טוב בזה.
אז פאק, נהייתי סופרמן. קמתי כל יום מוקדם מדיי. הרסתי את הניסיון שלי להגמל מהקפאין ופשוט שתיתי כמויות. פשוט ישבתי והתקשרתי לכל הקוראנים הללו שלא מדברים אנגלית (רובם).
למזלי היו שם פרטי קשר ישירים בניגוד לשאר הכנסים. הספקתי 30 פגישות תוך שבוע (הכל לקוחות חדשים).
ברור, זה לא היה קל. אבל זה התאפשר.
זאת הייתה יוזמה. הלוואי והצוות היה שותף ליוזמה שלי.
מצד שני אולי אני כן שמח שהם לא. אני מתייחד בכך שאני מסתכל קדימה. אולי.
מקווה.
בכל אופן, כל שאר הטיפולים שצריך לעשות לאוטו? מסתבר שלסוכנות הרכב אין כוח לעשות את זה לבד. לך אתה לכל המוסכים ומרכזי הטיפולים.
טוב.
אייכשהו הספקתי לטפל ברוב הדברים.
אבל פאק.
כשאני הולך לחזור מקוריאה יש לי שבוע אחד בלבד לארגן את הדברים שלי כדי לצאת מפה. לחפש קופסאות קרטון כדי לארוז את החפצים. ואני עובד והימים שאחרי הכנסים הם הכי עמוסים בעבודה.
טוב.
מסתבר שפחות בשביל מישהו כמוני.
אבל כן, אני מודה שאני עושה טעויות. אני מודה בכך שזה לא רק מזל רע כל התקופה הזאת.
כי קל מאד בשבילי להגיד שכן.
כי זה לא רק הרכב והעבודה.
כי הכלמידיה שהייתה לי לפני כמה חודשים ? חשבתי שהיא חזרה והייתי צריך בין כל דברים שעשיתיי השבוע גם למצוא זמן לתפוס תור לרופא עור ומין כדי לוודא שהמחלה לא תתפוס אותי בשיא הכנס. כי זה פאקינג כאבי תופת.
עזבו כבר שאסור סקס!
גם ככה אין לי חיים. גם ככה כולן שונאות אותי וכשהן לא אז אין לי זמן וחיים ומצב רוח או אני לא יודע כבר מה. פשוט אין לי!
כי זה פאקינג אוקטובר-נובמבר.
משהו חייב להתפוצץ.
אבל לא. אני יודע שזה לא הכל חוסר מזל.
אני יודע שאני עושה טעויות. אני יודע שאני לא כל יכול ולא סופר.
למה אתם חושבים שאני עושה לעצמי מתנות?
למה אני מנסה לנוח בשבת וחצי הופך לדתי כמו החברים שלי שחזרו בתשובה ושבגללם אני כה מתוסכל עכשיו מתוקף היותי באשדוד?
אולי כי אני כן מודע לעצמי.
אולי כי אני כן מודע לחיים. למילים שאני אומר.
אולי כי כשאני אומר למישהי שבא לי להזדיין איתה אני מודע לאיך זה נשמע לה ובמקביל עדיין חושב שאם שנינו מרגישים שאנחנו צריכים את זה כרגע וזה מרגיש נכון,
למה לכל הרוחות אנחנו מחכים?
אני מודע למצב, אני מודע לסיטואציה. אני מודע לזה שהיא לא תמיד טובה. שאני לא תמיד מושלם.
אבל פאק.
Give me a fucking break
למה מספיק טעות אחת שלי כדי להרוס הכל?
לי יש תחושה שבאמת מישהו מנסה ללמד אותי לא לעשות טעויות. לנסות להוכיח את עצמי בתקופה הכי קשה בחיים שלי.
כי באמת שבן אדם הוא מי שהוא בתקופה שבה הכי קשה לו: בריאות, כסף, קשיים חברתיים, יוזמה שהולכת לעזעאזל שמובילה לתחושת דכאון וחוסר משמעות וכל מה שנובע משם.
כי מספיק טעות אחת כזאת. מספיק שתתנפץ אתה בעצמך פעם אחת בזמן שאתה עצבני. כדי שתבין שאתה לא מספיק.
שאתה לא באמת מוסרי וטוב כמו שאתה חושב.
כי כל החרא הזה שקורה לך? זה לא אומר שאתה יכול.
כי לחץ זה לא סיבה לתפקוד לקוי.
כי אתה יכול יותר מזה בסופו של יום.
וכל משפטי העידוד והחכמה האלו שאנחנו אומרים לעצמנו פה ושם?
כל זה לא לחינם.
עריכה:
ושכחתי לציין את הניסיון העצוב שלי למכור פלאפון גלקסי S5 סיני מזוייף לבחורה ערביה ישראלית (שאגב התגלתה ממש חמודה האמת) ובכלל כל אותן "תכניות של לקנות כמויות עצומות של פלאפונים מספקים בסין שאני הכרתי במסגרת העבודה ולמכון אותם" התגלתה כתכנית לא משהו.
כי גם נסעתי לירושלים וקיבלתי שם פנצ'ר ושילמתי חצי ממה שקיבלתי ממנה על התיקון של האוטו.
מה גם שהיא גילתה שהוא מזוייף ואני פשוט החזרתי לה את כל הכסף בהעברה בנקאית (שגם כדי לעשות אותה טירטרה אותי איזו נציגת בנק שהייתה Bitch לא נורמלית)
ואמרתי לה שעל עוגמת הנפש שתשאיר את הפלאפון אצלה. אפילו שקניתי מגן מסך ממש תואם גלקסי S5 נוסף ועכשיו אפילו אין לי שמץ מה לעשות איתו שלא לדבר על איך לפרק אותו (כי הוא מהמיוחדים שצריך מפתח מיוחד כדי לפתוח).
גם לא נפגשתי איתה אחר כך כדי לקחת את הפלאפון כי היא ערביה ישראלית (תקראו לי פרנואיד אבל האיומים שהיא נתנה לי בסמסים לא היו דבר שבא לי להחשף אליו).
אפילו שכן התחשק לי להכיר אותה יותר לעומק משום מה. בחורה חמודה ממש.
לא יצא לי לשלוח הודעה אחת אחרי שבוע שלם וגם השבוע הקרוב אהיה בקוריאה. ואחריו גם יהיה עמוס. מרגיש שאין מצב לקשר עכשיו.
בכל אופן.
התכניות ההיא של לקנות פלאפונים ולמכור בארץ?
איזה מישהו גרם לי לשלם לחשבון שלו בWestern Union סכום של לא פחות מ-4000 ש"ח.
ויחד עם ההעברה...יצא לי שאיבדתי 4200 ש"ח סתם.
גניבת כסף. כך אמרה הנציגה של Alibaba ואחריה הנציגה של דואר ישראל.
ואין מה לעשות.
ואני פאקינג רגוע.
ואתן עוד מתלוננות על זה שאני משתגע ומדוכא ומתלונן על שטויות שלכן כמו זה שאתן מעדיפות להיות אנונימיות ואני אומר לכן שאתן מתנהגות באופן טיפשי.
יכלתי להיות הרבה פחות נחמד.
בינינו, מה אתן בכלל מתלוננות עלי?
תנסו להתמודד עם הבעיות הללו בעצמכן.
אני לפחות מנסה להתמודד איתן.
אתן?
אתן במקומי הייתן הולכות ומחבקות כרית / מזדיינות עם החבר האקראי שמצאתן באיזה פייסבוק/ צבא/ מסגרת חברתית כזאת או אחרת או תתלוננו לחברות שלכן.
נראה לי רק היפנים שמחים בתקופה הזאת.גם לשמוע אותם צוחקים בטלפון בעודם מתעלמים ממך כי אתה לא דובר יפנית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: