העיר שפעם חיבקה אותי בחום, נראית עכשיו קרה ומרוחקת מתמיד. ת"א שהיוותה עבורי כ"כ  הרבה בעבר נמחקת לאיטה וחוזרת להיות מקום לא מושג ומעורפל.

מסתבר שאי אפשר לעצור את הזמן. הדברים שהיו בי פעם, הדברים שאהבתי בעצמי ובאחרים אינם עוד. וחבל.

תמיד מוזר לגלות פתאום שהשתנית והשארת מאחור פיסת חיים שלמה שלא תחזור יותר לעולם. פשוט צריך לבנות מחדש חיים ולא לחכות ולקוות שיום אחד הכל יחזור להיות כמו שהיה פעם.

לא?

"נכנעתי לחיבוק הארוך והכובש שלו,

למרות שידעתי שזה כבר הסוף,

למרות שידעתי,

שזהו הרגע, ולא עוד."

(4.6.07)