לא הצגתי את עצמי.
שרה.
קוראים לי שרה, נעים להכיר.
אני בת 18, מתגייסת די בקרוב,גרה בעיר ליד ת"א.
יש לי אחות בת 16, ושני הורים. אבאמא.
לחברה הכי טובה שלי קוראים יעל, והיא כבר התגייסה, הכי קרובה אלי חוץ ממנה, וכנראה שתמיד נשאר קרובות, הא הילה. הילה גם התגייסה כבר. את הילה אני מכירה מגיל שנתיים בערך, כשעברתי לגור קומה מעליה בדירה בבת ים. עם השנים, היינו עושות הכל ביחד. היינו הולכות לקייטנות ביחד, ולגן ילדים ביחד, והיא הייתה עולה אליי הבייתה כל יום אחרי הצהריים והיינו משחקות. במה? נו, אתם יודעים.. גומי, חבל, מציירות, וגם משחקי "כאילו" כמו פיטר פן וכל הדברים האלה. ולא, אף פעם לא שיחקנו בסינדרלה. היינו בבתי ספר שונים, אבל היינו מבלות ביחד כל יום. היינו באותם חוגים: חוג ג'אז, חוג מחשבים, למדנו אצל מורה פרטית לאנגלית ביחד, וגם אצל מורה פרטית למתמטיקה. אפילו אותו מורה לנגינה היה לנו (אהה כן, אני מנגנת באורגן), היא התחילה אחרי וסיימה לפניי, אני עדיין לומדת.
ואז עברתי. ואנחנו עדיין חברות למרות שהיא כבר לא באה אליי אחרי הצהריים. יכול להיות שהצבא לא מרשה לה? P:
את יעל הכרתי בשיעורי נהיגה. למורה שלנו קראו אורי (המניאק). למה מניאק? כי הוא לקח 90 ש"ח לשיעור וגרר אותי 40 ומשו שיעורים לפני שהגיש אותי לטסט הראשון שלי. עאלק עשה לי טובה. ואם הוא לא היה מפעיל עלי כל כך הרבה לחצים לפני זה, גם הייתי עוברת ראשון. בכל אופן, ככה הכרנו. יום לפני הטסט השני, ישבנו בארומה שעתיים וחצי ורק דיברנו. היא סיפרה לי על האקס שלה, ואני סיפרתי לה על שלי. והסיפור עם האקס שלי, נמשך אז בערך שנה, ונמשך עוד בערך שנה כמעט מאז, אבל עכשיו זה כבר שונה לגמרי.
אנחנו כמו אחיות, היא רחוקה עכשיו. זה מבאס..
למה אני בעצם כותבת את כל זה..?
אולי כי אין לי מה לספר.
אולי כי את מה שאני באמת רוצה לספר אני מפחדת להעלות פה בנתיים, כי אני כנראה עוד לא בטוחה מספיק בבמה הזאת.
אני בכל אופן, לא יודעת אם יש עוד מה לספר...
אבל נחמד שיש מקום :]
"מוזיקאי מוכרח לעשות מוזיקה, אמן מוכרח לצייר ומשורר מוכרח לכתוב, אם בסופו של דבר רצונו לחיות עם עצמו בשלום. מה שאדם יכול להיות, חובה עליו להיות". - אברהם מאסלו.