אח אח אח אח אח................ימים מוזרים עוברים על כוחותינו,
ואם הייתם שואלים אותי שאלה כזו לפני יומיים או שלושה או ארבעה.. הייתי עונה לכם שימים קשים עוברים עלי.
אם בכלל הייתי עונה לכם, רוב הסיכויים שלא כמובן, כי מי בכלל סומך עליכם??מי בכלל רוצה שתדעו מה עובר עלי הא?
כאילו הייתם מבינים...................
אני הבנתי את עצמי, אולי בפעם הראשונה בחיי, אני באמת הבנתי את עצמי, הבנתי שאני צריכה להגיע לנקודת השפל
הנקודה הנמוכה ההיא שם למטה. נקודת השבירה שלי.... שמגיעה אחרי תקופה של הירהורים וכאב
רק שאני מגיענ אליה, לשפל המדרגה ללמטה של הלמטה, למקום הכי שבור ונואש שלי- רק אז אני מתחילה לעלות
ולעלות...
ולעלות...
והנקודה הזאת היתה לפני יומיים בלילה, כמעט לילה בוקר
הרגשתי שאני לא יכולה לשאת את זה יותר, נמאס לי מלהעביר את כל הימים שלי בלחשוב לחשוב לחשוב לחושב
והלילות............ שעות על שעות במיטה.. של מחשבות מרצדות... מהווה, מהעבר...,
ודמעות דמעות דמעות דמעות.................. כמה כבר בנאדם יכול לבכות, אני מופתעת מיזה שלא התייבשתי כבר מכל חוסר הנוזלים
וזהו. ונישברתי ונישברתי, והחלטתי שאני לוקחת את כל החרא שאני מרגישה ומשלימה איתו
והשלמתי.
וזהו.- ומפה אני רק עולה, אני באמת מרגישה הרבה הרבה יותר טוב.
אני זו אני וזהו, אני לא אמחק יותר את מי שאני בשביל שום דבר בעולם הזה
אני מעדיפה להיות עם טיפה כבוד, טיפה סגורה, טיפה מרוחקת ואפילו טיפה לא אכפתית, מאשר להיות אובר של כל הדברים האלה, ולהרגיש מטומטמת פייריארית נוסטלגית ורגשנית, ואז לקחת הכל ללב ולא להפסיק להפגע.
זהו
ניגמר.
ועכשיו כמה ציטוטים מספר, שאני פשוט לא יכולה להוריד מהיד:
"בבוקר קמתי עייפה. הבטתי באהוב שלי בבקבוק והיה מבאס לא לרצות לקום וגם לא לרצות להמשיך לישון"
"אחר כך הלכה וקראתי ספר ובאו לי דמעות בעיניים מהעוצמה הזאת של המילים.למדתי קצת מתמטיקה לבגרות עבדתי על הנוסחה שרפי אמר שהיא קשה בגלל הרצף הליניארי, פתרתי בציק ניגנתי קצת בפסנטר לא מי יודע מה,והלכתי למטבח. סתם שפכתי סוכר על השיש בשביל שיהיה לנמלים מה לאכול ונירדמתי.ישנתי.חלמתי חלום קצר ומדכא על האהוב שלי בבקבוק ואז אמא שלי חזרה , היא היתה צריכה להוציא את הכעס שלה על מישהו והייתי הכי קרובה אליה, פיזית-אני מתכוונת והיא צעקה על הסוכר ורצחה את הנמלים ואז היא המשיכה לצעוק עלי.צעקתי עליה בחזרה והלכתי החוצה היא צווחה עלי לחזור חזרתי ואמרתי לה להירגע.היא ישבה והליטה את פניה בידייה והתחילה לבכות שאני לא אוהבת אותה וכל זה. אמרתי לה תפסיקי עם השטיויות האלה, בשביל מה לך אהבה של טיפוס כמוני"
"אני לא מחפשת אהבה,ואני לא יודעת איך מתלבשים בשביל אהבה.במוח שלי אהבה זה לטוס עם פוטונובסקי ליופיטר בחללית.קראתי יותר ספרים מכל החברות והחברים שלי ואנשים בדרך כלל לא מענינים אותי.מעניין אותי רק ספרים ומוזיקה רוב האנשים משעממים.אני צריכה זיונים בשביל הרגע הזה שהגבר מעקם את הפנים שלו או צועק או מושך לי בשערות.הייתי שוחטת אותם.את מי שלא יהיה"
"התחלתי להרגיש לחץ,רציתי משהו ,לא ידעתי מה ישבתי שבוע מרוכזת באהוב שלי בבקבוק.אמרתי לו "חמודי" וחשבתי איך אני והוא בחללית טסים וקורעים את המרחקים"
"אחר כל קראו לי לצבא להסביר לי שלא מגייסים אותי, בגלל המצב שלי.אחר כל הייתי יושבת בבית וקוראת שומעת מוזיקה,מנגנת"
"הייתי בבית רוב הזמן.לפעמים באו חברות,בעצם לא חברות, סתם כאלה שהרשיתי להן לחשוב שהן חברות שלי, הן היו רצות הביתה לקרא מה שאמרתי להן לקרא זה תמיד התחיל עם"התפסן בשדא השיפון" שבתרגום חופשי הולך כך: אם אדם פוגש אדם הבא בשדה שיפון.אם אדם מנשק אדם,אדם צריך לבכות? שיר עצוב. פנטזיה של סלינגר:ילדים רצים בשדה שיפון ותפסן זה ממשחק הבייסבול,תופס אותם- תערובת של נשיקה הצלה ובכי. יש פה התחלה התום מתחיל עם סופו. פנטזיה עצובה. פוטונובסקי שלי היה מבין אותה ולא תלמידי תיכון עם רומנטיקה של בבונים"
"אחרי התפסן הייתי נותנת להן כל מיני ספרים שהרוב לא הכירו קודם והייתי עונה תשובות לקישקושים שלהן, כי הם לא היו שוות שום שאלה,וחיכיתי בשיעמום שיגידו לי -כמה הן מבינות וכל זה...
הן היו מנסות לעשות עלי רושם וזה לא עבד הן היו מספרות על מועדונים וחברים ודיכאונות ובעיות ולא מפסיקות לדבר עם ההורים הדפוקים שלהן,על בנים ועל הצבא"
"הבנים הכאילו מחוננים ניסו להתחיל איתי כי אני הפחדתי אותם, כי אני של עצמי,ולא שלהם.הם היו מטלפנים אלי ולא הייתי עונה יש לי מזכירה אלקטרונית .הם היו משאירים הודעות בטלפון. בנות הרבה יותר יפות ממני התחילו איתם ,אבל הם רצו אותי כי אני חמקמקה ואהבו את מה שהם חשבו שזה המשחק שאני משחקת בהם. גם אם הייתי הכי מכוערת היו רוצים אותי ומה,נמאס לי ורציתי שינוי ולא ידעתי איזה ומה"
אני לא יודעת אם אפשר להגיד שהבלוג סגור..
אבל אני לא יודעת אם אני אעדכן פה יותר, ואם כן, זה לא יהיה לעיתים תכופות כאלו...
וחוצמיזה- ראש השנה קרב ובא אז שתיהיה לכולנו שנה חדשה, טובה , מלאת ריגושים, אקשן, ושמחה, שנהיה אנשים טובים יותר לעולם ולחברה ושהעולם יהיה מקום טוב יותר לנו, שנלמד, שנחכים, שנתחשל, שנעבור מלאמלא חוויות מרגשות ומיחדות שישארו חרוטות לנו לעד. שננצל כל רגע, שנסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה- ואז נגלה שהיא בעצם שלושתרבע
ושלא נפסיק לחייך.
זהו אמרתי כמעט, הכל...
נשאר לי רק עוד דבר אחד, לא קטן... בכלל
וזה שיר{כמובן}
תגידי לו שזה נגמר,
תגידי לו שאת עוזבת.
תאמרי לו שהלב אמר, שכבר הגיע השלכת.
למרות שהוא אוהב אותך,
תגידי לו ש ל א י ב ט ח,
את לא עוזבת בגללו,
זה בגללך, תגידי לו.
תגידי לו שבלילות
יותר מדי את לא נרדמת,
ואז, במקום המציאות
תגידי לו שאת חולמת.
למרות שטוב שהוא נמצא,
תגידי לו שאת רוצה,
לדעת להגיד לו לא
, זה בגללך, תגידי לו
. ואת שוב רואה
שזה לא פשוט
להקשיב למחשבות שלך,
את אולי טועה,
ואולי הוא לא יסלח,
תגידי לו שלא יחשוב שאת מלאך.
תגידי לו שזה לא זה,
תגידי שאת משקרת.
אם הוא ייקח את זה קשה,
תגידי שאת מצטערת.
למרות שאת עצמך עושה,
תגידי שאת מנסה,
ואפשר לומר למזלו,
זה בגללך, תגידי לו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
