דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם
כשעוד כתבת מכתבים של אהבה
כמו שהיית מחבק נשאר איתי ולא בורח
היית בא מביא לי פרח
דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם
שעוד היית מסתכל עלי
נרדמת לצידך כמו שהיית דואג אם תמיד אהיה שלך
פעם היינו מדברים מעט
היינו מדברים בשקט
מדברים לאט
היית מסתכל לי בעיניים
שדיברתי איתך
דבר אלי מילים פשוטות
כמו שהיינו פעם כשעוד היית מסתכל עלי
נרדמת לצידך כמו שהיית דואג אם תמיד אהיה שלך
פעם היינו מדברים מעט
היינו מדברים בשקט
מדברים לאט
היית מסתכל לי בעיניים שדיברתי איתך
תחבק אותי חזק ואל תרפה
ימים קשים עוברים
אני נופלת מהכובד על כתפי אני נופלת מהכובד על כתפי
פעם היינו מדברים מעט היינו מדברים בשקט מדברים לאט
היית מסתכל לי בעיניים שדיברתי איתך
התשמע קולי, רחוקי שלי,
התשמע קולי, באשר הינך-
קול קורא בעוז,
קול בוכה בדמי
ומעל הזמן מצווה ברכה?
תבל זו רבה ודרכים בה רב
. נפגשות לדק,
נפרדות לעד.
מבקש אדם, אך כושלות רגליו,
לא יוכל למצוא את אשר אבד.
אחרון ימי כבר קרוב אולי,
כבר קרוב היום של דמעות פרידה,
אחכה לך עד יכבו חיי,
כחכות רחל לדודה.
http://www.youtube.com/watch?v=jBYHoNtvJO4
ואי.... כולי צמרמורות........
למה?... למה?....
לדבר כל יום?
לצחוק?
למצוא עוד מאפיינים משותפים?
להכיר?
יותר עמוק..
יותר עמוק...
כבר סיפרתי לך כמה דברים, כבר טיפה חשפתי-
ואתה... את סודך הגדול -רק לי הראת...
הרגשה שאפשר לסמוך. וזה הדדי.
למה? למה?
כבר 3 ימים שלא דיברנו, אני תוהה אם אתה חושב עלי, ואני יודעת שכן-
זה כבר לא מלהיב אותי כבעבר, אולי כן, אבל זה גם מפחיד..
ואני? אני לא רוצה לגלות לעצמי, אם חשבתי עליך, לא רוצה לחשוב על זה.
אבל אני יודעת שנירדמתי איתך. כשלא הצלחתי להירדם, והראש שלי היה טרוד, רק איתך נירדמתי.
מפחיד.
למה למה?
למה לדבר כל יום?
למה לחשוב עלי?
או עליך.
למה לצחוק?
או לספר?
או לחלוק?
למה להבין?
למה לעשות טוב?
למה?למה????.
כדי שניקשר?
כדי שניתקרב?
כדי שנגיע לרובד העמוק, העדין ההוא... ?
ואז מה? אני ארגיש שתמיד תיהיה שם בשבילי? אני אסמוך עליך? אני אקשר אליך? אני לא אוכל לתאר את הימים שלי בלעדיך
ואתה... תרגיש שאני עושה לך טוב, רק אני, מביאה לחיים שלך משו אחר, מוציאה אותם מהשגרה, ויהיה לך חיוך שרק אני יכולה לגרום לו
ואז גם אתה תיקשר אלי נורא, ואולי אפילו תאהב
ואז מה? נצבור חוויות? נעבור דברים? ואתה תוכיח לי שאתה תמיד שם בשבילי. ואני אוכיח לך שאני מיוחדת.
ואז מה?
להיכנס לשם יותר עמוק? להיקשר עוד יותר?
ויעברו הימים, והשעות, והחוויות, ותראה אותי צוחקת ותראה אותי בוכה ותראה אותי שמחה ותראה אותי במצבים הכי אישיים שיש,
ואולי תנחם ואולי תעזור, ואולי אפילו אתה תיהיה הגורם לזה.
הגורם לבכי ,אבל גם הגורם לצחוק, ונצחק יחד.. המון..
ויעברו הימים,
ואז.. מה
ואז יגיע הסוף. הסוף שתמיד ידעתי שהוא שם. שהוא יגיע.
אבל כשהוא יהיה שם- כבר בשבילי יהיה מאוחר מדי...
כי אני לא אוכל לצאת משם כול כך מהר...
הו לא...
אצלי הכל יותר מסובך, ורגיש, וקשה,
ויכאב לי.... ואני אבכה המון, ולא אפסיק להיזכר...
אבל הכל יהיה שונה....
ומגעיל...
וקר...-
קור קפוא שאפילו אני לא אוכל לסבול.
ואולי אני אתרחק או שאולי אנסה לדבר איתך...
אולי אני פשוט אשתוק,אולי אני לא אוכל, אולי אני רק אשן, או שאני סתם אבזבז זמן, ,אולי אני אשמע שירים כול כך הרבה מילים שיזכירו לי עוד יותר, ואולי אני אתפרק קצת, או שאולי אשאר לבד, אולי אני אכתוב לך שירים,
ואבכה המון...
ואולי אתה תבכה איתי. ואולי אתה פשוט תישאר מרוחק.
אבל זה לא משנה- כי אני בכל זאת אשאר פגועה
וכואבת....
ואז אני אוכל לסמן וי...
על עוד צלקת שנחרטה לי בלב...
אז למה?... למה?...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
