אמא ונעמה הלכו לקניון בכפר סבא.
רועי ואבא היו למטה בסלון וראו טלויזיה.
אני ישנתי.
פתאום אני שומעת את הפלאפון שלי מצלצל.
מגששת בחושך של החדר שלי ותופסת אותו.
"הלו??" שואלת בקול עייף.
"מאמי! יצאתי לשישבת! אני בדרך עכשיו!" אמר לי הקול שזהיתי כעומר.
היסתכלתי על השעון והבנתי מה השעה.
"אבל רק תשע עכשיו...." אמרתי בחוסר הבנה.
"תתארגני. עוד חצי שעה אני אצלך ואני לוקח אותך לארוחת בוקר." ניתק.
הדלקתי את האור ניסתי להרגיל את עצמי לחוסר בחושך הזה.
הלכתי לשירותים והתחלתי להיתארגן.
לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה.
"אואוואו תיראו מי קמה!" אמר רועי בציניות מעצבנת.
"סתום" סיננתי.
"לאן את הולכת" שאל אבא בהפתעה.
"עומר יצא לשיששבת ואנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר." אמרתי.
"אהה... לאן?" שאל אבא.
"לא יודעת.. ניראה כבר..." עניתי.
עומר הגיעה אחרי חמש דקות.
אמרתי לו שלא בא לי לאכול עכשיו ושאולי נלך עוד מעט.
הוא הסכים איתי והלכנו לחדר שלי.
ישבנו קצת, דיברנו אבל בעיקר התנשקנו.
כמה שהיתגעגעתי לנשיקות שלו.
מחבק אותי חזק.
ככה מעבירים את כול היום שלנו.
אחרי הצהריים עומר הולך הביתה.
מה עשיתי?
איך יכולתי?
איך יכולתי לעשת דבר כזה??
איך יכולתי להיתנשק עם גיל?
ואולי, איך אני יכולה להישאר עם עומר שאני כבר לא כל כך בטוחה...?
שאני בכלל לא בטוחה?
איך יכולתי להתנשק עם גיל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נילס3>