Tears in Heaven

"נגעת בצמרות העצים בלילות של ירח מלא רוקד מכושף עם טווס דמיוני נוטש את הגוף לדקה, וחוזר."

סתם כי אני חייבת פוסט שמח. קצה של אפטימיות. כי לשבת אצל גיל, ולחבק אותו, שנשיר ביחד וננגן, זה עושה אותי מאושרת.

לדעת שיש לי רק עוד קצת זמן לשבת איתו ככה. כי הוא מיתגייס ב-18.

אני מרגישה שכול החיים שלי סובבים שביב הצבא.

אבל אני לא יכנס לזה.

כי זה פוסט שמח.

באמת.

ועכשיו אני יושבת ולא מצליחה למצוא משהו שמח לכתוב עליו.

כי באמת שכבר אין לי כוח.

לא ללכת לבית ספר, לא למורות ולא לשיעורים.

רק רוצה לישון.

גיל בא איתי לסבתא היום.

כול המשפחה שלי הייתה לשם, כי הייתה אזכרה לרון.

היה מוזר שהוא יעמוד שם איתי ולא עומר.

עומר היתקשר כמובן ודיברנו בערך שעה בטלפון.

הוא סיפר לי שהוא פגש מישהי.

הוא שאל אותי מה איתי ועם גיל.

סיפרתי לו שלא נישקתי אותו שוב פעם.

שאני לא יודעת אם אני ינשק אותו בכלל.

כי אני מבולבלת מהכול וקצת קשה לי לחשוב על זה עכשיו.

הוא אמר שהוא מבין אותי לגמרי.

באמת שאני אוהבת אותך עומר ומקווה שיהיה לשנינו רק טוב.

הייתי נורא מבואסת היום ושהלכתי לגיל הוא ניסה להצחיק אותי, אז הוא סיפר לי מה הוא שאל את חברה לשעבר שלו שהיא נפרדה ממנה.

אותי זה הצחיק אז אולי גם את הקורא וחצי שיש פה-

גיל: "אנחנו יכולים להמשיך לעשות סקס?"

היא:"כן.... רק לא אחד עם השני."

אני מאוד צחקתי =]

גיל אני מתה עלייך.

תודה שיש לך סבלנות אליי.

ולשיגעונות שלי.

באמת שעודדת אותי אחרי שחזרנו היום.

תודה.

אבל ההרגשה הזאת, של הבדידות, היא כאילו לא עוזבת..

אני יכולה להיות מוקפת מיליון אנשים ועדיין להרגיש בודדה.

כי משהו חסר לי.

אני פשוט עוד לא יודעת מזה...