אני אמיתית עכשיו,שמה זיין על כולם!

לא ידענו לאן הוא לוקח אותנו.. אבל פשוט הלכנו.

פרק3:
רצנו, עד שהגענו למין סטודיו כזה, הוא הכניס אותנו למעודון, ואמר שזה מועדון של גאים, אבל יש פה גם כמה סטרייטים שבאים להינות.. אמרנו שאנחנו אפילו לא בנות 17 והוא אמר שזה לא כזה מועדון.. זה מועדון של נוער כזה. צחקנו.

מיכל שאלה בתמימות וסוג של פאדיחה:" 16 נחשב נוער?" דניאל ענה לה שזה לא ברור אבל יכול להיות שכן.

נכנסנו אבל היו שם אנשים שניראו יותר מ19,20 מכרו שם משקאות חריפים אז אני ומיכל ממש הסתדרנו.

אני שתיתי קצת לא רציתי להשתכר כי ידעתי שאנחנו עוד צריכות לחזור, אפילו אם זה באוטובוס.

מיכל התמסטלה עד הסוף ולא יכולתי להגיד לה לא, ראיתי שהיא נהנתה. בסביבות ה11 אמרתי לירון שאנחנו נפספס את האוטובוס אבל הוא היה חצי גמור אז הוא לא כלכך התיחס למה שאמרתי. אגב הגענו לתל אביב רק בשמונה. אז הם הספיקו לעשות חיים ואני מהירתי כי ידעתי שאמא שלי תתעצבן עלי ותתחיל להתקשר לאבא ולריב איתו אם הוא לקח אותי או לא.

אז יצאתי החוצה והרגעתי אותה אמרתי לה שיצאתי קצת למיכל ושנסענו לתל אביב ליפגוש את חברה של ירון, כמובן שלא סיפרתי לה על כ מה שקרה עם ירון בבת צפר כי אז היא לא הייתה מסכימה לי להסתובב איתו, והיא בטח הייתה מתחילה להרצות על כמה שילדים כאלה לא מחונכים ושהיא רוצה שאני יגדל יפה וילדה טובה כמו שהיא חינכה אותי ושאני יהיה נורמלית וחכמה עם קרירה מוצלחת ומזהירה ושאני לא יהיה כמו המשפחה של אבא שלי או אפילו יותר גרוע,כמוהו ,אני לעומתה הערצתי את אבא שלי אמא שלי כל הזמן הייתה מאשימה אותו בזה שאין לה כסף עכשיו ושאני מביאה כסף לעצמי. אב זה לא נכון היא החליטה להתגרש ממנו, הוא דווקא הביא פרנסה לא רעה הבייתה יותר טוב ממה שהיא עושה עכשיו לפחות.

בקיצור. אחרי שדיברתי עם אמא חזרתי למועדון וראיתי מישהי יודבת ליד מיכל( כנראה גם היא הייתה הומוסקסואלית,יעני לסבית) והיא ניצלה את ההזדמנות שמיכ הייתה שיכורה ופילירטטה איתה. זה נישמע מוזר אבל מיכל זרמה,צחקתי שראיתי אותן אז חשבתי אולי נמתח את זה עוד קצת נירא לאז זה מתקדם ואז פשוט ניברח, חשבתי שזה יהיה מצחיק. אבל לא. שהתקרבי הבחורה הסתכה עלי, וכנירא חשבה שאני מושכת כי היא ישר הזמינה לי "את המשקה הכי חזק על הבר" ככה היא ביקשה מהברמן שכיביכול גם הוא היה הומו. אמרתי לה שאני לא כזאת ששותה אבל נחמד מצידה שהזמינה לי, היא שאלה אם אני הבת זוג של המסטולה, אמרתי כן.. היא שאלה את השאלה שהכי לא ציפיתי לה בחיים שלי: אם אנחנו בשלות לאוגיה.

רציתי לצחוק אבל לא הרגשתי נעים פשוט משכתי את מיכל ואמרתי לה לא תודה אנחנו סטרייטיות, ראיתי שהיא נבוכה אבל לא היה לי משהוא אחר לעשות הלכתי לירון רציתי לשאול אם הוא בא אבל וא ודניאל..אממ.. התנשקו,התמזמזו לא רציתי להפריע אבל לא הייתה לי בררה הלכתי ושאלתי את ירון אם הוא בא אני ממהרת הביתה דניאל אמר שירון מסטול מהתחת אז הוא יקח אותו לבית שלו.. אמרתי דניא שימסור לירון שיתקשר אלי שהוא יצא מזה.

לקחתי את מיכל לקיוסק קניתי לה מים ,הלכנו לתחנה שירדנו בא שפגשנו את דניאל.מיכל שאה לאן אני לוקחת אותה, אמרתי הבייתה מיכל אמרה:" למה דווקא נורא נהנתי בחברת הלסבית הזאת, היינו יכולות לעשו תאורגייה" ברגע הזה פרצתי בצחוק

"מה היא אמרה ך"שאלתי

"היא אמרה שאני נורא יפה, זה פעם ראשונה שבת אומרת לי את זה" צחקתי מיכל שאלה למה אני צוחקת,

"זה פשוט מצחיק,את שיכורה ואת צריכה לחזור הבייתה עכשיו, ההורים שלך לא בבית, מענין איך תיסתדרי" " ההורים שלי אפעם לא בבית,התרגלתי, אני תמיד לבד" מיכל אמרה וראיתי למרות שהיא הייתה שיכורה, ראיתה בה דימעה זולגת לה על הלחי ויורדת למטה דע הגרון,מיכל ניגבה את הדימעה.חיבקתי אותה. שישבנו בתחנה ראיתתי אנשים מסתכלים, הם בטח חשבו שאנחנו גם מהגאות, כניראה ביגלל שמיכל הייתה מסטולה היא בכתה והתנחמה בחיבוק. מאז הייתה שתיקה יכולתי ליראות על מיכל עצב ואכזבה מצד ההורים שלה, שאלתי אותה אם היא רוצה לישון אצלי היא אמרה שלא אכפת לה כי כבר לאפחד לא אכפת מימנה אמרתי לה שזה לא נכון לי אכפת מימנה ויש לה את ירון ויש לה עוד מלא חברים ואני לא מבינה למה היא אומרת דבר כזה רציתי להגיד שיש לה גם את ההורים שלה אבל ידעתי שזה אלף לא נכון ובית יצער אותה יותר ולא רציתי שהיא תיבכה.

הנסיעה הביתה הייתה שקטה שהגענו לבית שלי נתתי למיכל לישון על המיטה שלי ולא רציתי להעיר את אמא שלי אז הכתי לישון בסלון.

שקמנו בבוקר מיכל הייתה נורא אנרגתית שמחה אבל הייה לה כאב ראש חזק אבל ראיתי שהיא לא כל כך סבלה מימנו

"איך הגעתי לפה?" שאלה מיכל

גיחגחתי ועניתה לה:" מזה משנה, ש/בי תישתי תה נדבר על זה אחר כך, לא פה, לא ליד אמא" מיכל כבר התרגלה שקראתי לה רק אמא כי בישבילה כ אחד היה יכול להיות אמא.

"אפשר ללכת לירון בבורים שלו בטח לא בבית"מיכל אמרה.

"לא, הואאאא.. הלך בן דודה שלו" אמרתי וניסתי לא להראות כיאילו אני חומקת מלענות את האמת.שאמא שלי כמובן לא תשמע

"אבל היינו איתו אתמול","אהההה.."  היא לחשה."אז איפה הוא?"(עדיין בלחישה)

הסתכלתי עליה במבט של "לא עכשיו טוב?!" היא הבינה אותי כמובן ושתקה

השעה הייתה בערך 12 וחצי בצהריים, הרגשתי נורא עייפה אז חזרתי לישון בערך עד שתיים. מיכל חזרה הבייתה כדי שההורים שלה לא ידאגו. אבל חזרה מהר כי הם לא היו שם.

קמתי כבר שהיא חזרה., בסביבות ה2 וחצי. בשלוש יצאנו לקיוסק קניתי קולה לחם וגבינה.

יצאנו לפארק ואז מיכל אמרה:" אפשר לדבר עכשיו,ספרי מה היה אתמול אחרי שפגשנו את דניאל"

"היית שיכורה חזרנו בלי ירון כי הוא כניראה הלך לשון אצלו וזהו."

"האאא טוב" מיכל ענתה בביאוס.

"טוב נו, התחילה איתנו איזה לסבית היא שאלה אם אנחנו מעונינות באוריגיה" אמרתי.

מיכל התפוצצה מצחוק.

היא הדליקה סיגריה לקחה שאיפה ואז אמרה" נווו מה עוד?"

אמרתי:"זהו ברחנו משם כמה שיותר מהר."

הייתה שתיקה.

פתאום ראינו את ירון חוצה את הכביש לכיוון הבית שלי.

קראנו לו שיבוא ואז הוא הסתכ כיאילו הוא חיפש אותנו ורץ אלינו.

כולו התנשף ואז הוא פצח:" אתם א מאמינות מה קרה"

אני ומיכל נבהלנו ופצחנו במקלה:" מה קרה?, תספר מה קרה"

מיכל כיבתה את הסיגריה.

ירון התחיל לבכות..

האהאהאה נשאיר אותכם במתחחחחח.. לא.

עד הפעם הבאה(הפרק הבא, או משהו כזה...)

ביייי

פרק1 יצא קצר ולא יכולתי להמשיך.. ובמילא משעמם לי אז נמשיך(:

ירון היה לחוץ הוא לא רצה פסיכולוג,הוא לא רצה שזה יגיע להורים שלו.. כולם חיכו בחוץ מצפים לראות מה יקרה לו, ירון ביקש שמיכל תצטרף אליו כי הוא לא יכול בלעדיה.המנהלת אמרה שזה נישמע מוזר אבל היא הסכימה שמיכל תשב בצד ולא תוציא מילה..

הוא התחיל להסביר המנהלת החליטה לדבר עם ירון לבד.. מאז לא ידענו כלום.

פרק2:

ניפגשתי עם מיכל אחר הצהריים וביקשתי שתספר מה קרה, היא השביע אותי לא לספר לאף אחד, ואמרתי שזה לא יכול להיות כזה רציני שאסור לספר, היא אמרה שהמנהלת ביקשה שהוא יסביר וזה וראיתי עליו שהוא לא רוצה לספר אבל מצד שני הוא לא רוצה להסתבך  בשקר חדש. אז הוא סיפר ה, מיכל אמרה:" את היית חייבת להיות שם,לראות את הפרצוף שלה שהוא אמר לה את זה, אני רציתי לצחוק, היא גיחגחה לעצמה, ממש מול הפנים שלו, היא ידעה שזה לא יכול להיות נכון, אז היא ביקשה שהוא יקבע  תור עם הפסיכולוגית של הבית צפר" אני לא האמנתי אמרתי שירון לא רצה להגיע לזה, מיכל אמרה שאין מה לעשות עינין זה סכ"ה סיגלית, יועצת בית צפר מסכן "שחשה" פסיכולוגית עם תואר ראשון, צחקנו על זה כל אחר הצהריים.

שהגיעה הערב ירון התקשר ושאל אם אנחנו רוצות להפגש ,ניפגשנו יצאנו לתל-אביב לפגוש את הדניאל החבר של ירון.. אני ומיכל התרגשנו אבל מצחוק, לא ידענו מה לעשות איך להגיב..

שהגענו ראינו מישהו ממש ממש לא נירא אחד כזה, הוא היה גבוה ושרירי כמו שירון תיאר עינים בהירות אפילו שהיה חושך, שיער שחור כההה כמו פחם נוצץ ארוך, ממש כמו "גבר מהסרטים" הוא לבש גופיה שחורה ומיכנס טרנינג חום. הוא חייך שראה אותנו "הדביק" נשיקה לירון ושאל מה שלומנו אני ומיכל היינו בשוק א ידענו איך להגיב הוא אמר שזה בסדר והתחיל לרוץ לא הבנו ואז הוא אמר בואי איתי אני מאחר. ירון משך אותנו ורצנו אחריו..

לא ידענו לאן הוא לוקח אותנו.. אבל פשוט הלכנו.

פרק 3 מתישהו בי(:

לילה טוב.

היי(:

אז כןן החלטתי לפתוח את הסיפר היום.. כבר מלא זמן יש לי דברים שהייתי רוצה כתוב,אמיתי לא אמיתיים בתחלס אני ינסה להיות כמה שיותר אמיתית וטובה.

פרק 1:

ישבתי, לא ידעתי מה לעשות, לבכות,לצחוק,לשכוח?!

הסתכלתי על ירון,לא היה לו אומץ לשלוח מבט,הוא ידע שהוא טעה ואני בטוחה שהוא לא רצה,זה הכל באשמתה,ביגלל מיכל הזאת,הכל.

ככה לפחות אני אמרתי לעצמי, השלתי את עצמי?אני לא חושבת, אולי זה באמת הכל באשמתה?אולי זה לא? אולי מישהו אחר גרם

להם לעשות את זה? אני חייבת לדבר עם מישהו לפתוח הכל, לדבר עם מישהו שגם לו כואב,לא להרגיש לבד,

לדעת שיש עוד דברים יותר גרועים.

החלטתי ללכת לדבר איתה,כן,עם מיכל, הזונה הזאת שחושבת שביגלל שהיא הידידה הכי טובה שלו היא יכולה לנשק אותו, "וליעץ" לו להיפרד מימני:| בכל זאת היינו חברות הכי טובות, זה לא בסדר זה אפילו ממש גרוע מה שהיא

עשתה,מגעיל,דוחה, היה בא לי להרביץ לה. לצעוק עליה,לפרוק עליה את העצבים.

יצאתי.

כולם צחקו.לא עלי,והתפאלתי,הם צחקו עליו, אחרי כמה ליחשושים הם היסתכלו עלי ואמרו "היא בטח שיתפה פעולה"

"איך היא יכלה להיות חברה שלו אם הוא.." לא נכון, זה לא מה ששמעתי, זה לא יכול להיות, אנחנו סך הכל בכיתה י' הוא לא יכול להיות,הוווווווומו. לא אפילו לא קרוב.. ירון ממש לא כזה הוא לא אוהב בנים בתור..זוג בתור נוו אתם יודעים.. ממש לא לא לא לא לא 

שכבנו,פאק! איך הוא יכול לעשות את זה?! התחלתי ליבכות,הוא היה יכול לפחות להגיד לי שניפרד יפה.. הוא היה צריך לנשק את החברה הכי טובה שלי?מה כדי שלא יחשבו שזה נכון?מה כדי שאני "לא" יפגע?! טחחחחח לא נירא לי עכשיו כולם יודעים, אני ? ניפגעתי! שהוא לא סיפר לי ושמיכל נישקה אותו..

קראתי לו,הוא כלכך שמח שרק הזכרתי את השם שלו. הוא רץ אלי ומשך אותי לפינה הוא אמר אני חייב לדבר איתך, הוא ביקש שאני לא יצחק שאני לא יבכה(גם ככה הייתי עם הדמעות כבר בחוץ.הוא ראה) שאני לא יספר לכולם.הייתי בשוק. הייתי עצבנית, רציתי לצעוק את זה, אבל התביישתי.אמרתי בעצבים כמעט אנשים שמעו אותי:" עכשיו ניזכרתה ספר לי?שאתה הומו?!" הוא התפלא,ראיתי לו דמעות בעניים, אמרתי סליחה ,הוא כעס, שאל מאיפה אני יודעת, אמרתי ששמעתי לינוי אומרת לתום ולמור, הם התלחששו, הוא נירא לחוץ הוא התחיל לבכות, הייתי המומה,מבולבלת, לא ידעתי מה לעשות, חיבקתי אותו וישבנו הברזנו מהשיעור זה היה שיעור שלישי. שאלתי אותו אם זה נכון.. הוא אמר שהוא לא בטוח, הוא התחיל למלמל כל מיני מילים,

"סכ"ה התנשקנו" "זה לא היה צריך לקרות" "אני לא יודע מאיפה זה בא" ועוד כמה דברים שלא ממש הבנתי..

הייתי פשוט המומה אמרתי לו:" אתה רציני?" "אתה ממש לא כזה" הייתה שתיקה

הוא אמר כן,לא ידעתי אם לבכות או ליצחוק

הוא יכל להגיד לי,הוא לא היה חייב שזה יגמר ככה.

שלחתי למיכל SMS ביקשתי שתיצא,היא יצא דיברנו שלושתינו הם ביקשו סליחה והסבירו לי שהם התנשקו כדי להראות לכולם שהוא לא הומו,הוא ידע שבשכבה יש רק ילדים קטנים ברמה, אז הוא לא רצה לעשות סיפור

הוא לא רצה שזה יגיע למנהלת וישלחו אותו לפסיכולוג. צחקתי,שתיהם הסתכלו וחיכו, שאלו למה אני צוחקת אמרתי שכל זה מצחיק אבל לא בסדר

לחשוב ששכבנו,לחשוב ש... אתה לא כזה זה מוזר..

אחרי שהרוחות נירגעו שאלתי אותו אם זה רציני בניהם, הוא אמר שכן.. התחלנו ליצחוק ושאלתי אותו מי הבר מזל.. גיחגחנו והוא אמר אחת שקוראים לו דניאל הוא ממש יפה (לפי מה שהוא תירא אותו) אחד עם שיער שחור חלק עינים משתנות לפי החולצה, גוף שירירי.. אחד היפים.

הם אמרו שהם חייבים לי, אז אמרתי מה לא עכשיו?ביקשתי שנשחק אמת וחובה.. יצא לי לתת לירון חובה צחקתי ואמרתי לא מגיע לך אב בעצם כן, אתה יכולה לבוא לדבר היינו מסדרים הכל וזה היה עובר שקט אתה לא הייתה חייב לעשות סיפור ועכשיו אחרי שכולם יודעים אני רוצה שתצעק "אני הומו" הוא אמר :"מה את משוגעת המנהלת פה וכל המורות.. "אמרתי :"טוב אז בסוף היום, המנהלת גם ככה יוצאת ראשונה הבטטה הזאת וכל החבור אחריה הם במילא כולם גרים בקיריה חוץ מאב הבית, הוא גר פה קרוב אבל אתה יודע שהוא לא יעשה כלום.." חיכינו מיכל אמרה הבטטה יצא השטח פנוי.. ירון עמד על כיסא וצעק "אני הומו.. "בידיוק המנהלת חזרה היא הסתכלה על ירון לא ידע מה לעשות היא התחילה לצעוק, "רד משם אתה עושה מהומה בוא איתי למזכירות בקשה". ירון היה לחוץ הוא לא רצה פסיכולוג,הוא לא רצה שזה יגיע להורים שלו.. כולם חיכו בחוץ מצפים לראות מה יקרה לו, ירון ביקש שמיכל תצטרף אליו כי הוא לא יכול בלעדיה.המנהלת אמרה שזה נישמע מוזר אבל היא הסכימה שמיכל תשב בצד ולא תוציא מילה..

הוא התחיל להסביר המנהלת החליטה לדבר עם ירון לבד.. מאז לא ידענו כלום.