התמונה שתפסה את עיניי הייתה ממש ישנה, שכבת אבק דלילה הצטברה עליה והאיכות הייתה מאוד עלובה, לעומת האיכות של ימינו, ישר ידעתי שזה צולם ממזמן, בהתחלה התלבטתי לדעת מי נמצא בתמונה אם זאת אני או אמי, הרי אני ואמי ממש דומות כשהיינו קטנות . ואני קיבלתי ממנה את כול המראה החיצוני .. אבל אז כשראיתי את הרקע, שבעצם היה החדר שלי בהיותי בת 5 הבנתי שזאת אני ולא אחרת .
אני עמדתי כשמלא בובות מקיפות אותי ואני לבושה בצורה די מוזרה .. בעצם זה לא היה כ"כ מוזר זאת הייתה תחפושת שלי, בפורים כשהתחפשתי ל.. ל .. שחקנית .
"שחקנית ? איך ניראת בכלל שחקנית ? "שאלה אותי אמי כשסיפרתי לה על הרעיון להתחפש לשחקנית היא לא האמינה שמכול התחפושת של בנות ... כול הברבי, הכלה, הנסיכה אני אבחר שחקנית הרי אין תחפושת כזאת בחנות.
" היא גדולה כזאת" ניסיתי להראות לאמא שלי מה זה גדול עבורי "והיא תמיד לבושה יפה, ומאופרת, ויש לה נעלי עקב, ועגילים, ותמיד אוהבים אותה ומוחאים לה כפיים"
"אבל יקירתי אין תחפושת כזאת בחנות" חייכה אליי אמא , אבל אני לא התייאשתי .
"אפשר להשתמש במה שיש בבית , לא?" חייכתי חיוך עקום
אז לפתע אמא התחילה לרעוד כולה , השפה התחתונה שלה התחילה לרטוט בפחד .
את השאר אני כבר לא זוכרת, אבל בסוף התחפשתי לשחקנית, למה שכ"כ רציתי להתחפש .
וכשאני מסתכלת שוב על התמונה הזאת אפשר לראות את האושר הקורן מהפנים שלי, וזו באמת בסה"כ תחפושת .. אבל אי אפשר שלא לחייך לתמונה הזאת , לתנועת ידיים שנקלטה במצלמה באותו הרגע . באמת תמונה אחת שווה אלף מילים !!!
ואחרי התמונה הזאת קפצו לראשי עוד תמונות ממש נוסטלגיה, הלכתי לקצה החדר ליד החלון, שם שמתי קופסא גדולה מאוד עם ציורי מלאכים שבתוכה היה אוסף שלם של תמונות חשובות מהעבר, וגם כול מיני דברים קטנים, שמעלים זיכרונות .. היה לי פתאום חשק מאוד גדול לחזור לעבר דרך החפצים .. אז דבר ראשון הייתה מונחת חולצה די גדולה של מה שנירא של איזו קייטנה שהשתתפתי בה , מאחורי החולצה היו משורבטים כול מיני משפטים, שחברות מהקייטנה כתבו לי, וגם כמה מספרי טלפון .
בצידי הקופסא היו אסופים בגומייה מכתבים רבים, וגם מלא ברכות מימי ההולדת בחנתי את האוספים בשתי ידי והחלטתי להוציא את המעטפה הצבעונית ביותר שהייתה של פו הדוב זו ברכה מגיל 8 כשחגגתי יום הולדת, והיא מנועה. חברה אמיתית .
המשכתי לבחון את ערמת המכתבים, ואחרי מכתבים אחדים המשכתי לחפור בקופסא לבדוק ולגלות דברים שהיו לי פעם, עוד זיכרון ילדות עוד קצת .. מצאתי כול מיני שטויות שהייתי מאמינה בהם פעם, ולפעמים אני מאמינה בהם גם היום, כול מיני "אבני- מזל" כמו שהייתי מכנה אז . וגם "עיפרון-מזל" , "מחק-מזל" ועוד .. אז נתקלו עיני בספר, או יומן לא הייתי בטוחה כ"כ .. הוצאתי את היומן-ספר
הכתב היה מאוד מגושם וצפוף והיה קצת קשה לקרוא אך בכולז את עניין אותי לדעת מה היה כתוב אז, וקראתי :
" יומן יקר !
שלום לך !!
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב יומן, את כול מה שאני מרגישה וכול מה שעובר עליי בבית, ובבית ספר וגם עם החברות שלי .
אבל אני קודם רוצה לספר לך על יד מאוד נחמד בכיתה שלי ,
קוראים לו גל והוא מאוד מאוד מאוד חמוד , הוא כול הזמן מצחיק אותי,
והוא עוזר לי בלימודים, ומדי פעם אנחנו עושים שיעורי בית יחד !!
חברה שלי אומרת לי כול המזן שאני מאוהבת בו ! אבל לדעתי
היא סתם מגזימה, ואני סתם חברה טובה שלי . מה אתה חושב יומן יקר ?
היו בבית ספר היה מאוד כיף !!
קיבלתי את המבחן שלי בחשבון וקיבלתי בו - 95 זה היה כמעט הציון הכי גבוה !
היום אני הולכת ליום הולדת של חברה מאוד טובה שלי, קוראים לה שני . אני ממש מקווה שאני אהנה .
אני אכתוב לך גם מחר יומן יקר , אני מקווה שיהיה לי זמן .
אוהבת מאוד, טל !!!! "
הסתכלתי במהירות על כריכת היומן - 27/2/2002
זה היה מזמן. המשכתי לרפרף ביומן וראיתי שממש הקדשתי זמן ליומן הזה , כתבתי כמעט כול יום במשך שלוש שנים !!
חבל שהפסקתי הצטערתי בלבי, והחזרתי אתה יומן לקופסא, והמשכתי לפשפש . מדי פעם נתקלתי בעוד איזה טבעת, או איזו שרשרת
קטנה היה שם גם כמה עגילים חמודים ששמתי בצד, כדאי לשים באוזניים . מצאתי גם כמה ציורים, ושירבוטים שלי, כשעיצבתי בגדים, וציירתי ילדות יפות .. וואי זה הי אחד התחביבים האהובים עלי .. פע ם, עכשיו הכול שונה . המשכתי לחפור ולהעלות לעצמי זיכרונות עד שלפתע בתחתית הקופסא מצאתי מין מעטפה בצבע סגול בהיר , המעטפה הייתה טיפה קרועה בקצבות, ניחשתי שיש בה תמונות, אז פתחתי אין כמו לעלות זיכרונות בלי תמונות .
הייתה שמה תמונה שלי ביום הולדת בגן, ותמונה שלי ביום הראשון בכיתה א', ב', ג' וד' , וגם היה שם כמה תמונות של אחי הגדול תומר היום הוא בן, 17 וחצי בתמונה הוא היה נירא בערך בגיל 13 , ואחותי מעיין שהיום בת 15 וחצי אבל בתמונה היא הייתה ניראת בת 11 ואני בת 10 ישנו כולנו מחובקים על אבן ענקית, ועוד תמונה שלנו יובים על הדשא מתגלגלים מצחוק .. ועוד ועוד ..
ואז התחילו התמונות של הכיתה הייתה שם תמונה שלי עם כול הכיתה , כשהייתי בכיתה א', ואז כשהייתי ב-ב' וכן הלאה והלאה ..
אבל בסוף בסוף של התמונות היו שתי תמונות שהיו משתי כיתות ו' , ו - ט' שני התמונות האלה האלו פתאום בראשי בבת אחת רצף של זיכרונות נוראיים שהיו לי, הקטעיםה אלה ממש רצו לי בראש, כמו שעושים מיקס כזה בסרטים, שגיבור מת או כשמראים בתוכנית ריאלטי, ועומדים להיפרד ממתמודד נוסף, זה בדיוק המיקס שרץ לי בראש , שני התמונותה אלה האלו לי כ"כ הרבה רגעים, וימים שניסיתי למחוק, ימים בהם הרגשתי שאני לא אהיה יותר אמושרת, ימים נוראיים, של בכי, ועלבונות, ימים שלא הייתי מאחלת לאף אחת לסבול . השתדלתי לא לבכות . לא עכשיו .
הפכתי בהיסטריה את שני התמונות כך שאני לא אראה את הפרצופים המחייכים אליי, אבל מאחורי התמונה הבחנתי שוב בכמה מילים
משורבטות בכתב אלכסוני,
"שתזכרי לנצח את חברותייך הטובות ..
אוהבות ,
ד.נ "
בתמונה השניה לא היה כלום . היא הייתה ריקה . מאחורה, כמוש היא בעצם הייתי אמורה להיות .
החזרתי במהירות את התמונות למעטפה הישנה , הסדרתי נשימות , סגרתי את הקופסא עמוסה בזיכרונות מהטובים ביותר
עד הגרועים ביותר, והלכתי למטבח אמא כבר הגיעה גם תומר ומעיין היו שם . עורכים כולם את השולחן לקראת ארוחת הצהריים
מעיין ותומר הרימו יחד את ראשם כאשר נכנסתי למטבח ואני רק שלחתי חיוך עדין, מרגיע . רק שלא יתחילו לשאול שאלות ..
רק לא עכשיו .
........................
המשכתי את הפרק הקודם, ולקחתי את התיקונים שלכם לתשומת לבי .
אני מקווה שתאהבו את הפרק הזה, הפרק הזה נועד לתת לכם המשך רקע על הסיפור, הוא האומנם
מעט מעורפל אבל הפרק הבא, זה יראה הרבה יותר ברור, אז תזכרו את הפרק הזה היטב !!
אשמח אם תגיבו על הפרק הזה, ותגידו לי מה אהבתם, ומה לא .. אם יש מה לתקן ולשפר וכדומה .
תגיבו (:
........................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
