פשוט מצחיק,
יום אחד הכל טוב, יום אחר הכל נופל.
יום אחד אתה שמח, יום אחר אתה עצוב.
יום אחד אתה מצליח ויום אחר ממש לא.
כל יום אתה עושה משהו חדש, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, נכון?
אבל תמיד אפשר לשלוט במעשים שלך ולדעת מה ההשלכות של כל דבר.
תמיד אפשר לבוא, לשאול, להתייעץ תמיד אפשר, נכון?
אז למה אנחנו עושים בדיוק ההפך מהדבר הנכון לעשות?
עכשיו בטח תגידו: תלוי מה אתה מחשיב לדבר הנכון.
זה ברור לכל אחד, נגיד בצפר.
הרי זה ברור כולם רוצים לראות ת'100 הזה מול העיניים ודעת שהם השיגו אותו בעצם, נכון?
אז פה נשאלת השאלה: למה אף אחד לא משקיע לא עושה כלום בשביל לקבל אותו?
והנה התשובה: כי זאת הדרך היותר קלה, לומר טוב נו למי אכפת מהלימודים המזדיינים האלה?
גמאני אמרתי את זה הרבה מאוד זמן.
עד שפשוט ההשלכות של זה הגיעו:
1. התקשרו לאמא שלי והיא עשתה לי מזה בלאגן..
2. הייתי צריכה להשקיעה פי 3 ממה שהייתי צריכה אם לא הייתי מבריזה והייתי מכינה שיעורים וכל השיט הזה.
3. אמא שלי אסרה עלי להיפגש עם אנשים שחשובים לי.
4. התרחקתי מאנשים בגלל שהשקעתי ת'אנרגיות שלי בלימודים.
הרבה השתנה בתקופה האחרונה.
אני בעצמי מרגישה כאילו החליפו אותי כאילו אני זאת לא אני יותר.
אני מרגישה שונה בהתנהגות בצורת דיבור בסדר העדיפיות בהכל.
וזה מעצבן אותי כי אני לא יודעת מה לעשות, אני לא מצליחה לחזור לעצמי כמו שהייתי,
אבל אני גם לא שלמה עם עצמי איך שאני עכשיו, כל דבר שאני עושה אני מרגישה שהוא לא מספיק טוב,
כל בוקר שאני קמה אני רוצה להאמין שאני עדיין חולמת,
כל ערב שאני הולכת לישון אני מקווה להירדם ולא לקום.
כל יום שעובר אני מקווה שהוא האחרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
