| 4/2008
"אני אוהבת אותך!"
הוואנשוט הריאשון שלי,קבלו במחיאות כפיים סוערות את:
"אני אוהבת אותך!"
אני שוכבת במיטה,ובוכה.חושבת עלייך כל שנייה.
מנסה לימצוא סיבה לחיות.ניזכרת ברגע ההוא שאמרת לי שאתה אוהב אותי,איך שקפצתי עלייך בנשיקה ממכרת.ועכשו?הכל ניגמר,הכל היתנפץ לרסיסים קטנטנים.הינה אני שוב בוכה.אני שוב סובלת,כמו שסבלתי לפני שהכרתי אותך.כל חיי אני סובלת.קניתי כרטיס טיסה,לכיוונך.ליראות אותך פעם אחרונה לפני המוות הקריר שלי.הינה אני כבר בגרמניה,מחזיקה בידי מטריה בצבע בורדו,שנתתה לי בפעם האחרונה שראיתי אותך.,יורד מבול והרוח מעיפה לי את המטריה.לא רצתי אחרייה,פשוט הלכתי,נירטבת מהטיפות הקרות.הדבר היחידי שלקחתי עימי,זה רק תמונה שלך ושלי,ומכתב.מכתב בו כתוב כך "ביל,אני יודעת שאתה לא אוהב אותי יותר,אבל באתי אך ורק למענך.אני רוצה להגיד לך שלום,ליראות אותך בפעם האחרונה בחיי,לדבר איתך 2 דקות בודדות,ורק אז לעזוב.תחייה באושר ועושר,אני אוהבת אותך.להיתראות".ישבתי במונית ונסעתי לביתו.דפקתי בדלת,ופתחה לי בחורה.בחורה עם שיער שטני חלק,מאופרת."אפשר לעזור לך?"היא שאלה אותי."את יכולה ליקרוא לביל,חוצמזה,אני ידידה שלו.למדנו ביחד בתיכון."אמרתי לה."אה,בסדר.דרך אגב אני ארוסתו,ג'יימי.אני כבר קוראת לו.תיכנסי."היא אמרה והכניסה אותי.הלב שלי נישבר לרסיסים עוד יותר כשהיא אמרתה 'ארוסתו'."בילל!יש לך אורחת."צעקה.ביל ירד במדרגות.הוא עצר במהירות,כשראה אותי.הוא היתקרב בצעדים קטנים ואמר "מה את עושה פה?","באתי להגיד שלום,ולתת לך את זה."אמרתי והושטתי את המכתב לעברו."מה זה?"שאל."כשאלך,תיקרא.היה טוב ליראות אותך בפעם האחרונה.להיתראות ביל"אמרתי ודמע זלגה על הלחי השמאלית.יצאתי וטרקתי את הדלת.רצתי בכל כוחי ,למקום החביב עליי ועל ביל,הגשר.הגעתי לשם,והלכתי לעץ שלנו,שעשינו בו פיקניקים לפני כ -3 שנים.ראיתי את שמותינו חרוטים עליו,וכתוב אהבה לנצח.ליטתי את העץ,ובחנתי אותו.ולקתי אבן חדה וחרטתי,"להיתראות ביל,אני אתגעגע.".הלכתי לגשר,עליתי עליו.הוא היה בגובה של 50 מטר מהאדמה.נעמדתי עם הפנים למטה,מסתקלת על המים הזזים מתחת.ישבתי על המעקה,והיתכוננתי ליקפוץ,אך מישהו צעק את שמי בחוזקה.היסתובבתי במהירות,וביל עמד בקצה השני של הגשר.הוא רץ אליי."אל תעשי את זה!"הוא צעק.הוא כבר היה ממש ליידי,ועניתי לו בחיוך "זה בסדר ביל.תהיה מאושר,אני אסתתדר למעלה,אל תשכח,אני אוהב אותך לעולמים"אמרתי וקפצתי."לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!"הוא צעק שמעתי אותו מלטה בזמן שאני עפה,למים לאדמה.הרגשתי שקר לי וסגרתי את עייני."היי ביל."אמרתי כשאני על הגשר,הרוח שלי,הנשמה שלי,על הגשר."אל תלכי!"הוא אמר וניסה לחבקק אתי אך ללא הצלחה,ניכנסתי בו,לתוך גופו."ביל,אני מתה.אתה לא מבין?מ-ת-ה-!אני אגן עלייך תמיד מלמעלה,אני נישבעת.ועכשו אני צריכה ללכת.להיתראות בפעם האחרונה."אמרתי ועפתי למעלה,כמו ציפור.היסתקלתי למטה איך שהוא מסתקל למטה,בוהה בגופה שלי,ואחרי זה מחזיר את מבטו אליי."אני באא!"הוא צעק וקפץ גם."אני אוהבת אותך!"הוא הגיע אליי ונישק אותי.
הסוף!!!
איך?תגיבו:)
| |
פרק 3||האם זאת מציאות?
אני מתה עליכם! אני ממש שמחה שהגיבו D:
אז אם זה ימשך,אני אעשה פרק,כל יום D:
נישמע לכם כיף P:?ספרו לי על זה XD
אמ...אני אוסיף שיר בהמשך,,בנתיים אני לא מוצאת שיר מתאים.
קריאה מהנה.
פרק 3||האם זאת מציאות?
הסיפור מבוסס רק ועל נקודת מבטו של ביל.
בפרק הקודם:
לכולם ניכנסות רוחות מאגיה שחורות לגוף,וכולם נהפכים לערפדים מוצצי דם.
ביל ניצל מהיצתרפות לחבורת ערפדים על ידי נערה,שמה אשלי,ומתברר שהיא אחותו של ביל.
בסוף הפרק הקיר מיתפוצץ,ואדאמס לומינור נכנס ומבקש את הילד,ביל.
"אתה לא תקבל אותו,,שמעתה!?"צעקה רוזליה והעמידה אותי מאחוריה.
"תיתרחק מאח שלי יא פסיכופט!"צעקה אשלי.
"שאני אתרחק מאחי?וממתי הוא אחיך?"פתאום נכנס טום.
"אני גם אחותך יא סוטה!"צעקה אשלי
"חמודה,תביאי לנו את ביל ויהיה טוב"נכנסה גם רוקסאן ובעייניה היו להבות אש.
"תפסו!"צעק מקס וזרק לכל אחד מקל עץ עבה ומחודד בקצה.
"מה
אני אמור לע.."פתאום נזרק עליי משהו,שיפשפתי את ראשי וישבתי,לידי היה
צלב,בתוך מין כוכב בעיגול.קלטתי מה אני אמור לעשות עם המקל והצלב.הרמתי את
ראשי,וכולם שכבו על הריצפה,חסרי הכרה."טווםם!!"צעקתי ורצתי לעברו.שמתי את
ראשי עליו ופתאום הוא תפס אותי,הרגשתי את נשימותיו ליד צוארי."טום?אל תעשה את זה."אמרתי ושמתי על ראשי את הצל.(שלא תחשבו שאני נוצריה או משהו אבל,יש לי אובססיה לנוצרים-אהממ,טוקיו הוטל??-).
"אהההה!!מה אתה עושהה?!"הוא
צעק ואור בקע מתוכו,ויצא מתוכו רוח שחורה.היא ריחפה באויר והיסתקלה
עליי,נירתעתי לאחור טיפונת.פיתאום הרגשתי  קור בראש,ונפלתי."ביל?"שמעתי קול.פקחתי את עייני לאט לאט מסתנוור מאור השמש שבקע מתוך החלון."מה קרה?ואיפה אני?"שאלתי  ,מתיישב ממצב שכיבה למצב ישיבה."אתה בסויטה שלנו,וכלום לא קרה סתם נידפקתה בראש."אמר גוסטאב והלך למיני בר."אהה..ממתי יש לנו מיני בר?ולא שמעתם צרחות?או ראיתם דם?הלכתי לחפש מישהו?"התחלתי להציף בשאלות."ביל,נירא לי שקיבלתה זעזוע מוח."אמר טום וציחקק."טפו טפו טפו"אמרתי ודפקתי שלוש פעמיד על השידה שהייתה ליידי."בא לכם לצאת לאנשהו הערב?"שאל טום,כמה שזה צפוי אה?."אויש,שתוק
כבר אתה והמעדונים שלך!כל פעם אותו דבר 'רוצים לצאת לאנשהו?','יש שם בנות
חמודות' ,'טוב אני הולך לא יודע מה איתכם'.לא נימאס לך עם הסטוצים
שלך?טום?"שאלתי אותו."סתום"אמר טום ושילב את ידיו על חזהו."ביל צודק"פיתאום יצא גיאורג מהשירותים,"מה הגברת אמרה?"שאל טום והיסתקל על גיאורג במבט רצחני."מה ששמעתה ביג מאמא"ענה לו גיאורג."אהה!!!יש פה תיקןן!!אהה"פיתאום גוסטאב צעק,"אני בא לעזרתך!"צעק גיאורג ורץ לעבר הנעליים.הוא לקח ואנס וקטתי שהם שלי."ללאאא גיאוררגג!!לא עם הנעעל שליי!!"צעקתי,"לללאאא!!!"צעקתי עוד יותר חזק כשמעתי  את הנעל נחבטת בריצפה."לא!"לחשתי ונפלתי על הריצפה כיאילו שקרתה תאונה נוראית."זאת הייתה תאונה"צעק גוסטאב מהמטבח,"בטח תאונה!"צעקתי
וקמתי מהריצפה והיתיישבתי על כיסא שהיה שם.הרגשתי שישבתי על משהו,קמתי
מהכיסא והיה שם מכתב.המעטפה היתה בטבע שחור,וזה הבהיל אותי.פתחתי את המכתב
והיה כתוב שם בכתב מסודר ויפה באנגלית "שלום ביל,ניפגש בגג המלון בצד הדרומי בשעה שבע,היום 14.05.1873 .מקווה שתבוא." "מה?"מלמלתי,
"73?איך זה יכול להיות?או שאולי זאת סתם מתיחה."טום היתקרב וחטף את המיכתב."תחזיר את זה!"צעקתי,אך זה לא עזר. "הופה,הופה.לבילי שלנו יש פגישה"אמר טום קורא את המכתב."מהה?!"הוא צעק,"מה קרה?"צעק גיאורג,ובחן את הבעת פניו של טום."כתוב פה 1873"הוא מלמל.פתאום נישמע צרחה מחרישת אוזניים,צעקה שנישמעה כמו מוות.
מה קרה לביל?האם זה באמת חלום?אך בתוך חלום?אולי זה בהחלט מציאות מיסטית.
ומי צעק את צעקת המוות?ולמה לעזאזל השנה '1873' ? הכל תגלו בפרק זה או אולי בהמשך D:יותר מ-10 תגובות יש פרק^^וזליחה שיצא קצר
אשמתי בילבד.
| |
פרק 2||האם זאת מציאות?
הפרקק השני D:
קריאה מהנה!!
שיר לפרק,שזה נירא לי מתאים.זה כזה מרגיע,ועצוב,סקרנות,פחד.
מתאיםם!
http://www.youtube.com/watch?v=ytpR2O30rg8
-
בפרק הקודם של:האם זאת מציאות?:
הבנים שמעו צרחה,ביל הלך לחפש את המקור של הצרחה.
ביל מצאה חדר ,בו היתה בחורה מתה ואחת קשורה,הוא ניסה לשחררה אך האיש שהיה
שם תפס אותו,ורצה לעשות לו מעשה עם צבתות,ביל צרח.טום והבנים שמעו את
הצרחה
והגיעו להחלטה שזה ביל.הם הלכו לחפשו,והפקידה תפסה אותו ונישקתו!ופתאום
נשמעה עוד צעקה.מי צעק?האם זה ביל?הוא בחיים?מה קורה במלון הזה?הכל תגלו
בפרקים אלו.
פרק 2||האם זאת מציאות?
"תעזבי אותי!"צעק טום ודחף את הפקידה.
"תתכונן למותך!"אמרה ונעלמה משם כיאילו היא רוח.
"טום!זה לא הזמן לסטוצים!"אמר גיאורג,"בואו כבר!"אמר גןסטאב,עוקב אחרי טיפות הדם שעינייו קלטו."למה יש פה דם?"שאל גיאורג,"למה אתה שואל אם אף אחדלא יודע עדיין"אמר טום ולא הסיר את עינייו מהשטיח האדום שהיו עליו טיפות הדם בצבע בורדו.
*אצל ביל*נקודת מבט של ביל
"אל תעשה את זה!"אמרתי בקול מתחנן.
"אל תדאג,זה לא יכאב,זה בידיוק מה שעשיתי לבחורה שנימצאת שם"הוא אמר והיצביע על הבחורה התלויה."ללאא,לא,לא,לא!בבקשהה!לא!"אמרתי,תיקון,כימעט וצעקתי.
"אהה,סליחה.הבחורה השניה."הוא אמר והצביע לבחורה הקשורה."לאא,,אל תעשה לי כלום!בבקשה,אני לא אספר!!"היתחננתי,"לא רוצה לישמוע!עכשו תיסתובב"הוא אמר.
היסתובבתי."בוא נעבוד עלייו!אני לא רוצה למות בארץ ה..קיצר..1..2...3"."או..יופי.זה יחסוך לי עבודה."הוא אמר לעצמו והתחיל ליקשור אותי עם חבל וקשר את עייני.הוא שם אותי בפינה,ניראלי ליד הבחורה."אתה מת?"נישמע קול נשי,"מי אמר את זה??"לחשתי.
"הבחורה שניסיתה להציל,ניראלי"נשמע שוב הקול."מאיפה את?"שאלתי אותה.
"אני מ"היא התחילה לומר אך האיש קטע אותה."תשתקו!"או שא"הוא אמר,אך דבריו נקטעו.פתאום נישמע קול כיאילו הדלת נפלה."איפה אח שלי!?"צעק מישהו,"טום?!?"צעקתי.
"שלא תעזו לגעת בהם!"הוא צעק."אה כן?!??" אמר טום ואחרי זה נשמעו זכוכיות מתנפצות.
"בוא לפה ביל,אני אשחרר אותך"הוא לחש והסיר את הבד מעייני."תודה טום"אמרתי ושיחררתי את הנערה."תודהה!"היא צעקה וחיבקה אותי חיבוק חם ואוהב."אין בעד מה"אמרתי לה.
"טוב בואו לפני שהמטורף הזה מתעורר"אמרה הבחורה.קמתי ממקומי ויצאתי מהחדר,וכולם אחריי.חוצמטום."איפה טום?"שאלתי את גיאורג וגוסטאב."הוא יצא ניראלי"אמר גוס.
"אז,איך קוראים לך?"שאלתי את הבחורה."רוקסאן,נעים להכיר"."ביל"אמרתי."אתה נירא לי מוכר"היא אמרה וניסתה לחשוב,ראו זאת על פנייה."ביל קוזיץ,מטוקיו משו?"שאלה,"ביל קאוליץ,מטוקיו הוטל,סולן."אמרתי."אוקיי."ההיא אמרה והסיטה את מבטה לכיוון אחר.
"קרה משהו?"שאלתי אותה."לא,לא,חוצמזה שאני...רוצה אותך במיטה!" היא מרה והיא היסתובבה כשאמרה מיטה ועייניה היו אדומות."מהההה?"צווחתי.פתאום יצאה מתוכה משהו והיא נפלה."אמא'לה,מה קורה פה לעזאזל?מה זה המלון הזה?"חשבתי לעצמי בתוך תוכי.
הרמתי את רוקסאן וסחבתי אותה לסויטה שלנו,כולם כבר היו בפנים.הם ישבו על
הספה עם הגב אליי,הם היסתובבו,ושינייהם היו מחודדות.הרמתי את רוקסאן על
ידי ורצתי משם.פתאום מישהו תפס אותי בכתף ועצר אותי מלרוץ."בילי,בילי,בילי.הוא תצתרף אלינו"אמר טום והיתכונן לנשוח אותי.אבל פיתאום עפתי לאחור."תתרחקו ממנו!"זו היתה רוקסן."אני זאת שתצרף אותה לחבורה."היא
אמרה והיסתובבה אליי.היא היתקרבה לשפתיי והיא כימאט נשכה אותי אך משהו,או
מישהו ,לקח את ידיי ומשך אותי משם.היסתובבתי לבנאדם הזה,והיתברר לי שזאת
בחורה."מה את עושה?!"שאלתי בצעקה."מצילה את התחת שלך!"ההיא אמרה ועצרה ליד כיסא כלשהו."שב!"היא
אמרה לי,לא נותרה לי ברירה וישבתי,והכיסא היסתובב.והייתי בתוך אולם
כלשהו.היה שם שולחן ארוך ומסודרים בו כיסאות.פתאום משהו נפל עליי. והשמעתי
ציוץ.
"תיזהרי בפעם הבאה!"אמרתי לה בצעקה.."בסדר אדון דורבן."היא אמרה בזילזול,"תגיד לפחות תודה על זה שאני מצילה ת'תחת שך!"היא אמרה ומבטה היה נעלב."סליחה,לא היתכוונתי."אמרתי ושמתי את ידי על כתפה."בוא"היא
אמרה והורדתי את ידי מכתפה והלכתי אחרייה.ניכנסנו לחדר כלשהו,היו שם כל
מיני תמונות,של חרבים.וצלבים.פתאום מבטי נתקל בכיסא רגיל מעוצב בצבע שחור."שלום,ביל.אמרה הבחורה שישבה שם."היי"נשמע קול ממקום אחר.יצא נער בערך בגילי.ולחץ את ידי."שלום,עכשו תסבירו לי מה קורה פה?"שאלתי.
"כן,תקשיב.המלון הזה רדוף,רוחות מאגיה
שחורות.כל חבריך הפכו לערפדים ביגלל זה.את הרוחות יוצר אדאמס
לומינור,מומחה במיסטיקה שחורה.אנחנו נחשבים לאויבים שלו.ואנחנו כולנו
מכשפי מאגיה לבנה,שהפירוש מאגיה טובה.ועכשו,אני אציג את עצמי.רוזלינה
קאלנור,נעים מאוד."היא אמרה ולחצה את ידי."אני אשלי קאוליץ"היא אמרה,פקחתי את עייני לרווחה."אאאתת.."ניסיתי לומר אך היא קטעה אותי."חכה אני אסביר לך אחרי שהאדון יציג את עצמו."מקס הפינס" אמר הנער."טוב,אז עכשו.כולנו יודעים מי אתה,ומה אתה.אתה ביל קאוליץ המפורסם מטוקיו הוטל.כן,ואשלי היא אחותך."פערתי את פי."מממההה?"שאלתי מרים גבות.
"אני נחטפתי מהבית,בגיל צעיר.עדיין לא נולדתה ואני שמחה שאתה אחי,בוא לפה סלב שכמותך!"היא אמרה והיתקרבתי אלייה,והיא חיבקה אותי."דבר אחד אני לא מבין,למה אימא לא סיפרה לי"מלמלתי.פתאום חלק מהקיר היתפוצץ,עמד שם האיש המטורף,כלומר,אדאמס לומינור.
"תביאו לי את הילד!"הוא צעק.ופתאום.....
מה פתאום צץ שם?מה יקרה לביל?האם כולם באמת ערפדים?
או שהכל סתם משחק?האם זה חלום?האם לטומביל יש באמת אחות?
למה אדאמב לומינור עושה את זה?האם אתם במתח??
תגיבו^^ 10 תגובות ויש פרק.היתבאסתי ממכם חבר'ה.10 תגובות זה קצת,אני לא מבקשת 30.
תגיבו,ותגידו מה דעתכם.
וכן,זה באמת הזוי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My story_:P