''כשאתה לבד'' [=

היתה לי מוזה , רציתי לכתוב.. היה בי כל כך הרבה כעס. הכל עולה חזרה..

מיתר התאבדה , נפטרה.. קשה לי קשה לכולם.. אני לא אהיה צבועה ויגיד שהינו

חברות הכי טובות.. יצא לי ללכלך עליה.. והצטערתי על זה..

כל הסיפור שופך מאנשים דברים שלפני זה לא ראית לא הרגשת..

כל כך הרבה אהבה ותמיכה.. וכל כך הרבה צביעות.. אולי רק אני רואה את זה.. אולי..

דברים שהיא אמרה אז או עשתה אז.. שדיברנו עליהם וכל כך עיצבנו אותנו..

עכשיו מעלים בנו חיוך?..  לי לא.. זה עדיין עצבן אותי.

ותוך כדי שאומרים עד כמה היא צדקה ועד כמה תמיד הכל היה נכון...

פוגעים באחרים..!

ואני יושבת נפגעת בצד בשקט.. בלי להעיר.. כי זה לא הזמן לויכוח

לא הזמן... קשה לכולם..  קשה גם לי... אז עוד להתווכח..?

אבל אני צודקת.. אני צריכה לעמוד על שלי.. למה צריכים להראות עד כמה היא היתה נפלאה על חשבון

ההשפלה שלי.. אולי השפלה זה לא מילה נכונה..  הטעות אולי..

וכל כך מעצבן שאנשים רואים רק את מה שהיה רע!!

היה גם טוב!! הרבה טוב!!  אמרתם תודה? חשבתם שאולי השקענו וניסינו??

למה זה מובן מאליו???  זה לא!! במקום לפגוע לדקור לצחוק... תגידו תודה! על זה שחשבו עליכם התאמצו בשבילכם!

קבוצה של חארות.. זה כל מה שאני יכולה להגיד עכשיו....  עם המצב ועם מה שקורה מסביב

אני נפגעת עוד יותר ממה שאני פגועה..

למה זה טובב??? אני לא מצליחה להבין...

כרגע.. לפני הכל.. אני מרגישה הכי הרבה כעס.. אחרי זה עצב ובלבול..

אני כל כך צריכה מישהו שיעמוד לידי שיחבק אותי ושיגיד לי ''הנה , הכל בסדר..''

...

הפוסט הזה נכתב בסערת רגשות.. כתבתי פשוט כל מה שחלף לי בראש.. תנסו להבין אותי בבקשה..

לילה טוב.. מוזמנים להגיב..