''כשאתה לבד'' [=

אז.. ישבתי ועלה בי שיר (מגוחך) תוך כדי משו שעשיתי.

אני הולכת בשביל שלא נגמר מחוסרת תקווה כמו מראה שבורה. שבע שנים של מזל רע.

אני לא רואה כלום כמו עכביש שהרגע הוטבע בכיור ומנסה לשחות ולהציל את חייו.

אני רואה רק אור אך בסוף גם האור יביא למותי כמו יתוש שנכנס למלכודת ומתחשמל.

כל כך הרבה כאב כמו גחלילית שקרטו לה את האוזניים. וואן גוך.

לפתע , קול של תקווה מערער בי ואומר.. ''עוד גזר..?'' מוצפת תקווה וציפיה מהנהנת באושר

אך רגע אחרי אותו קול של תקווה הופך לאכזבה ויאוש ''אין גזר.''.

כמו הסוס השמח שהופך תוך רגע לעצוב גם אני.

אהבה.

כמו זוג שבלולים שלא יודעים מה תפקידם ביחסי המין.

בלבול. כמו נשמה שלא יודעת לאיזה אור לפנות.

כעס כמו שעון שמרביצים לו כל בוקר והוא חסר כל אמצאים.

יאוש. כמו ג'וק שמסתובב בבית והספריי נגמר!! ואתה לוחץ ולוחץ ולוחץ!! אבל אז.. כבר מאוחר מידי.

אתה מת. כמו ג'וק. רק שהוא חי.

אני מפוחדת כמו היפו מורעב (מלך האריות)

אני מבולבלת כמו סימבה שלא מבין מה זוג המסוממים האלה רוצים ממנו. האקונה מטטה , כי רק המוות, אולי, יעצור בעדנו.

אני חייבת לחזור ממש כמו סימבה שמגלה את כל האחריות הזאת שמוטלת עליו עליו.

אני חייבת להפסיק את הרוע.

אהבה..

אני חייבת להפסיק לכתוב. כמו תסריט גרוע בביפ.

להת' , מקווה שהצלחתם להבין משהו.

(הזכרתי לעצמי קצת את ''המלך רובינשטיין'' <עולמו רנו פאקל>)

                                                                                                                                     Joy