אז שוב.כמו שנאמר גם בפוסט הקודם , אני מפספסת הזדמנויות.. למה? אין לי מושג.. אולי כי אני מפחדת.. אולי כי כשאני מגיעה למצב שאני כל כך קרובה למה שאני רוצה יש לי צורך לפרוש, אולי משהו כמו לפרוש בשיא, כי אולי אני חושבת שאני לא מסוגלת להגיע ליותר קרוב מזה. אני מסוגלת , אני יודעת.. כבר הצלחתי לעשות משהו אחד שלא האמנתי שאני יצליח. ואני יצליח עוד הרבה. אני בטוחה בעצמי עכשיו. משום מה אני לא יודעת למה. פיתאום התחלתי לכתוב לתקתק אות אחרי אות , אפילו אין לי מושג מה אני כותבת.. פשוט כל דבר שעולה לי לראש. כמו התרגיל ההוא בשורשי ישראל , רק שזה לא אמור לעניין אף אחד חוץ מאותי.. כמו הבלוג הזה חחח בעצם אולי הוא נועד בשבילי , כדי שאני אקרא מה שני כותבת כמו בהתקפים מוזרים שכאלה. אמא אמרה לי שכשאנחנו כותבים אנחנו מאוד כנים ואחרי זה כשאנחנו חוזרים לקרוא אנחנו מבינים או מגלים דברים שהיו שם אבל אולי בתת מודע. נשמע פלצני לא? אני לא יודעת.. אני מאוד אוהבת את התת מודע , הוא דבר נפלא. אאבל לא ניכנס לזה עכשיו כי אני מרגישה לחוש בחפירה. אז מכיוון שגם ככה אין לי מש לכתוב נסגור בזה -
אני חייבת להפסיק לפספס הזדמנויות
להשקיע בלימודים
להשקיע בהדרכה
''אם את רוצה אותו לכי עליו'' ואני יעשה את זה D:
תתני לזה לעבור - זה עבר , הרבה פחות קשה משחשבתי , הוא לא היה משהו.
אני לא יודת מה עוד , יש עוד הרבה , בראש.
אני יצליח כמו שכבר הצלחתי. בהצלחה לי ולכולם.
אנשים! אני אוהבת אתכם D: (רגע של אהבה) לילה טוב [=
-קושמושמו-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
!JOY - Im A Goofy Goober