סיפור בהמשכים . [:

בפרק הקודם היו דיי הרבה תגובות , אבל עדיין לא מספיק ,

אני מקווה שבהמשך יהיה הרבה יותר ((:

אה ויש עיצוב חדש , אז שאני יתחדש לי [[;

-

" אנחנו צריכות לדבר..." אמרה שיר ,

" אין לי על מה לדבר איתך " אמרתי , והמשכתי ללכת לכיוון הבית ,

" נועה נו דיי ! אנחנו צריכות לדבר " התחננה שיר ,

" אמרתי לך כבר , אין לי מה להגיד לך , מה לא ברור? " עניתי בקול תקיף ,

" אוקיי אבל לי יש מה להגיד לך , אז תקשיבי "

" ומי אמר שמה שיש לך להגיד מעניין אותי? "

" נו נועה באמת , תקשיבי לי שנייה "
" לא רוצה !! " המשכתי ללכת ... ושיר כבר ויתרה ..

מה יש לי להקשיב לה? מה יש לה להגיד לי? פעם ראשונה שהבנתי

את המשפט תמונה אחת שווה אלף מילים .

הגעתי הביתה , בבית לא היה אף אחד , הדלקתי טלוויזיה וראיתי טלנובלה שגם שמה

בני זוג ביחד הכל טוב ויפה עד שהחבר הכי טוב של הבן בא ומתנשק אותה והיא תופסת אותם !
יש כמה פרטים שונים קטנים , אבל בגדול זה כמו הסיפור שלי , כיבתי את הטלווזיה

והלכתי לחדרי , בדרך לחדר הרהרתי לעצמי , איך חיי הפכו ברגע לעיצומה של טלנובלה ?!

הדלקתי מוזיקה לכמה דקות , אבל הרגשתי לא בנוח , רציתי לצאת החוצה , להתאוורר

בדר''כ שאני רוצה לצאת להתאוורר אני יוצאת עם שיר , לא לא לא ! לא להזכר בה שוב !

נמאס לי כל הזמן להתעסק בה , היא לא מתעסקת בי כל הזמן , והיא לא התעסקה בי מתי

שהיא התנשקה עם הראל !!
יצאתי החוצה , הלכתי לגינה וישבתי לי על סלע וחשבתי חשבתי חשבתי וחשבתי ...

בערך שעתיים ישבתי שמה . אני יכולה לחשוב המון , וזה אף פעם לא ישעמם אותי .

אחרי שעתיים חזרתי הביתה , אכלתי ארוחת צהריים עם המשפחה , שיראל התקשרה

והזמינה אותי לצאת איתה לגינה ..

הייתי בגינה שעתיים , אבל ממש רציתי לצאת , אז יצאתי ודיברנו , סיפרתי לה למה ברחתי באותו

היום מה קרה , על זה ששיר לא התייחסה אליי היום כל היום , ובסוף היום באה לדבר ,

וביקשתי ממנה סליחה על זה שהלכתי כ''כ מהר בלי לומר כלום .

פתאום ראינו את עידו , הילד ההוא שיושב לידי בכיתה , הוא היה לבד , הוא שם לב שאני שם ,

אבל משום מה הוא לא בא ולא דיבר .

בנתיים לא הפסקתי להעיף אליו מבטים ,

וסיפרתי לשיראל עליו שהוא יושב לידי בכיתה והוא חמוד ..

אחרי רבע שעה הוא פתאום בא ואמר " היי נועה , מה נשמע? "

קודם כל לפני שאני מתחילה את הפרק ,

חשוב לי לציין כמה דברים ((:

- תודה על התגובות בפרק הקודם למרות שאשמח שיהיו יותר בפרקים הבאים ((:

-בקרוב מאוד יעלה העיצוב החדש ((:

- ''ללא שם'' , חשוב לי לציין שלא נפגעתי מהתגובה שלך , אלא לקחתי אותה ברוח טובה

והכל , אבל אני מצטערת מאמי אני לא מתכוונת לשנות את השפה שלי , לא לשפת ספרותית

ולא כלום , טוב לי עם איך שאני כותבת ((: אה ודרך אגב , נראה לי שאני יודעת מי את D:

את שאר מה שאני חושבת הגבתי לך בתגובה לתגובה שלך בפרק הקודם ((:

-הפרק הזה דיי קצר (:

אבל לדעתי הוא נחמד ((:

-

ראיתי אותם מתנשקים , אני לא מאמינה !!
הייתי בהלם !! שיראל לא הבינה מה עובר עליי , אבל עוד לפני שהספיקה לשאול

רצתי הביתה במהירות האפשרית !

אני חושבת ששיר הבחינה בי , אבל לא אכפת לי .

גשם חזק ירד בחוץ , אבל אני בטוחה שהדמעות שלי היו יותר חזקות.

הגעתי הביתה , כולי רטובה מהגשם ועייני נפוחות מהבכי "מה קרה נועה'לה?" שאלה אמא בדאגה ,

"הכל בסדר,כלום לא קרה" , לא היה לי כוח לפרט ,

לא רציתי להכנס לזה , למרות שהיית בתוך זה ! ממש בתוך זה !

נכנסתי לאמבטיה , וכשיצאתי נכנסתי למיטה , וחשבתי לעצמי למה היא עשתה לי את זה ? למה למה למה ?

בבוקר לא רציתי ללכת לבית ספר , לא רציתי לראות את הראל ובטח שלא רציתי לראות את שיר

אבל בכל זאת הלכתי , לא יודעת למה .

שיר לא הסתכלה לעברי במשך היום ובטח שלא טרחה לתת לי הסברים אבל לא אכפת לי ממנה !

אני לא צריכה את ההסברים שלה , אי אפשר לפרש את זה אחרת , ראיתי מה שראיתי .

לקראת סוף היום המורה העבירה מקומות , העבירה אותי לשמחתי רחוק רחוק משיר כך שלא אצטרך

לראות אותה , ולידי יושב עידו , עידו לא מקובל במיוחד אבל לא לא מקובל , הוא בעיקר עם תום ועמית

הן מן חבורה כזאת , לא מתערבבים עם שאר הילדים של השכבה .

עם עידו אף פעם לא יצא לי לדבר וגם אף פעם לא שמתי לב למראה שלו , עד שעבר לשבת לידי ,

וכשהתסכלתי הוא מצא חן בעייני , גבוהה , רזה , עיינים ירוקות , ושיער שחור קוצים , חמוד .

בסוף היום שיר רצה לעברי כשהלכתי הביתה ..

"נועה! אנחנו צריכות לדבר .. "