כל חלומות העולם

בהוצאת אופוס, תרגמה ורד טוכטרמן.

הפעם הראשונה שקראתי את "גנבת הספרים" הייתי בהלם. זה מסוג הספרים ששוקעים בו ושוכחים לגמרי מהעולם החיצון. גם כשהצלחתי להניח את הספר מידיי, הסיפור והדמויות לא יצאו ממחשבותיי ולרגע לא הפסקתי לתהות מה יעלה בגורלם.

העלילה נשמעת ביזארית משהו, אבל אני יכולה להבטיח לכם שהספר נהדר וכל כך קריא שלא תרצו להניח אותו לרגע. קראתי אותו שוב בפעם השנייה בסופ"ש האחרון שסגרתי בבסיס. כשניסיתי להסביר על מה הספר, התגובה העיקרית שקיבלתי היא מבטים תוהים. אל תתנו לזה להטריד אתכם, הספר נפלא!

הסיפור הוא כזה - הספר עוסק בליזל, ילדה המתבגרת בגרמניה הנאצית, היא גנבת הספרים. אחיה הקטן מת ואמה נוטשת אותה במשפחת אומנה בפרבר עני במיוחד של מינכן. למרות שהתקציר נשמע מוזר למדי, אני לא חושבת שהספר מלנכולי או כבד. אפשר לומר שהוא מורכב מהרבה רגעים קטנים מכל הסוגים, מאושרים, קשים, נוגים. קשה לקטלג את הספר בז'אנר מסויים, יש בו קצת מכל דבר, קומדיה, טרגדיה, כמה רגעים אירוניים במיוחד. המיוחד בו הוא שהמספר הוא כל יודע - המוות. הנה פסקה מהפרק הראשון שתמחיש את העניין:

"יכולתי להציג את עצמי כראוי, אבל זה לא ממש נחוץ. תכירו אותי די טוב ודי בקרוב על פי קשת רחבה של משתנים. די לומר שבזמן כלשהו אעמוד מעליכם בחביבות רבה ככל האפשר..."

לפי מרקוס זוסאק, המוות הוא בחור די מקסים ואפילו מאוד רגיש. המוות מספר על ההיתקלויות שלו בליזל, גנבת הספרים ואיך דווקא הסיפור שלה נגע לליבו. לעתים רחוקות יוצא להיתקל בספר שמטפל בשואה ברגישות ובישירות כמו "גנבת הספרים", במיוחד מנקודת המבט של העם הגרמני.

הספר מורכב מפרקים קצרים, מתובל באנקדוטות פרי עטו של המוות, כפי שמרקוס זוסאק חושב אותו. המבנה המיוחד של הספר הופך אותו לקריא ומרתק במיוחד, בעיקר בזכות כתיבתו הציורית של זוסאק. הוא משתמש בטכניקה מתחכמת למדי, המספר לעתים אומר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים מה עומד לקרות בהמשך, אך זה רק מסקרן עוד יותר להמשיך ולקרוא ולהפליג לתוך העלילה.

אין שום ספק, בעלילת הספר בהחלט שזור קסם מיוחד שגורם לך לרצות עוד, ועם זאת הסוף כל כך מספק.

5 מתוך 5, שווה קריאה בלי שום ספק!

נ.ב.

אם קללות בגרמנית זה הכיף שלכם, אתם תהנו מאוד מהספר, ארשלוכים!