אז..... ככה מרגיש שיש בלוג אהה ?!
חחח האמת היא ? לא כול כך שונה
חשבתי על זה הרבה, אתם יודעים ,
לפני שפתחתי בלוג,
מה אמא שלי תגיד , מה חברים שלי יגידו, מה אני יכתוב פה
ואז התחלתי לחשוב...
ואני בטוחה אנשים שהם בעלי מחשבות כל כך רבות עד שהם חייבים שיהיה להם בלוג כדי לשתף את העולם בהם,
יבינו אותי ברגע הזה, רגע בו חוט החשבה, במקום להקטע, או להשאר באותו צבע או צורה,
מתחיל להתפתל ולשנות צבעו לדברים לא קשורים ביכלל,
המחשבות שלייכולות לעוף, באמת ! ואני ? לא מתנגדת, אני דווקא נהנת מכל הסיטואציה.
ואז (בעודי חושבת מה לכתוב בבלוג) אני רואה ציפור מבעד החלון,
ואמרתי לעצמי, אולי אני יכתוב עלייה...ואז באותו רגע היה באלי לסטור לעצמי !
סליחה ?! אני לא חשובה מספיק עבור עצמי ? אני לא מעניינת ?
יש מלא דברים שאני יכולה לכתוב עליהם
מוזיקה שאני אוהבת,
דברים שאני עוברת,
אפילו אוכל שאני אוכלת,
אני יגיד לכם למה ? זה שלי !
חחח אני לא רוצה להשמע אגואיסטית אבל אני בטוחה שכול אחד/אחת מאיתנו התלהב/ה מהפעם הראשונה שהוא / היא כתב/ה בבלוג
מכל הקטע שזה שלך ורק שלך
פעם ראשונה שאתה לא נישלט או משופע על ידי החברה,
ואני לא אומרת, יש פה ויהיו פה אנשים (שוב בלי להעביר ביקורת או כיאילו אני יותר טובה) שיכתבו על השפעת החברה
או בהשפעה של החברה, שיכתבו כמה רע להם ( חחח וגם אני יכתוב) אבל ברמות קריטיות, כי יש אנשים שפשוט צריכים את זה
ושוב , יש אנשים כמוני, שלא כל כך אכפת להם מה אתם אומרים עלייהם, שעושים את זה לא כי רע להם או כי הם צריכים את זה, הם עושים את זה
בגלל הכיף או בגלל הרעיון שזה שלך (:
עד למחר או מחרתיים או יום ועוד יום ויום ועוד יומים ,
כאן אריאל פרץ , לא כותבת על ציפורים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
