הגעתי לשלב שבו באמת אין לי כוח לשום דבר. פשוט כלום.
תנו לי לישון,מה שנשאר מיוני וכל יולי-אוגוסט. תעשו לי טובה.
אני מתחילה לשקול לחזור לפסיכיאטר,שיתן לי שוב כדורים... משהו חזק,לא כמו פעם.
משהו שישפיע עליי באמת.
אני מפחדת שהכל חוזר שוב... ואין לי כוח.
אני מתחילה שוב להרגיש לבד...לא בודדה,לבד. ההבדל הקטן.
אולי זו הרגשה אגואיסטית. כי היי.. מצד שני,יש אנשים מסביבי. שאני יכולה לסמוך עליהם. אבל מצד ראשון... אני שוב מתחילה להרגיש לבד.
קחו אותי מכאן... לכמה זמן
תנו לי לברוח,לא להרגיש ת'זמן
הכל עובר ודבר לא זז
מצד שני,אולי הכל כבר מבוזבז.
מחר בים,מחר הכל יעבור.
לא,אני לא בדיכאון.
כן,דבר לא קרה.
לא,שום דבר חדש.
כן,הכל שגרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
