Make a difference

אם הליטל הזאת,שהייתה לפני שנה הייתה כותבת את פוסט הנושא החם במקומי,רוב הדברים שהיא הייתה בוחרת לשנות בעצמה היו חיצוניים. אבל ליטל של עכשיו,זו שכותבת את הפוסט הזה כעת,הייתה מעדיפה לשנות בעצמה דברים יותר משמעותיים.

• הדבר שהייתי משנה בעצמי בראש ובראשונה הוא הנטייה שלי לדיכאון. החוסר איזון הקיצוני הזה בין המצבי רוח שגורם לי לרצות לקבור את עצמי לפעמים ולאנשים הסובבים אותי באותו רגע לקבור אותי במו ידם. לפי דעתי אין צורך לפרט על כך יותר מידי בפוסט הנוכחי,ישנם מספיק פוסטים מחודשים קודמים המוכיחים את טענתי.
• דבר שני שללא כל ספק הייתי משנה בעצמי הוא הפחד מכישלון,שלעיתים די קרובות משתלט עליי. הפחד העיקרי הוא שוב לחזור לרקוד. אני רוצה לרקוד,זו התרופה שלי,זו האהבה האמיתית שלי. אך באותו הזמן,הפחד להיכשל,לראות שאולי אני לא מספיק טובה מתגבר עליי.
• דבר שלישי שהייתי משנה בעצמי הוא הצורך המטורף שלי להוציא מאנשים אהבה בכוח. לא,אני לא מכריחה אנשים לאהוב אותי אם כך הבנתם,אלא שכנראה אני מרגישה כל כך חסרת ביטחון שאני גורמת לאנשים להזכיר לי שהם כן אוהבים אותי ושכן אכפת להם ממני. הצורך העז הזה מקשה עליי וכמובן מקשה על האנשים שכן אוהבים אותי וכן אכפת להם. מפני שמבחינתי,זו רק תזכורת שהיי,הם עדיין פה ועדיין אכפת להם. אך מבחינתם,זה זלזול ביחס שלהם כלפיי ולא זו הכוונה שלי.
• דבר רביעי שהייתי משנה בעצמי הוא הבעיה הקשה שלי עם רגש. אני אדם רגשני ובייכן וכן,אני מודה,אולי קיימת בתוכי שדה קטנה (ממש ממש קטנה) שהיא רומנטיקנית קיטשית בנאלית שכזו. אך אם כן קיימים בי התכונות של הריגשיות יתר,איך לעזאזל זה מגיע למצב שבו אני יושבת עם בן זוג שלי או כל זכר שאני מעוניינת בו ליותר מסטוץ, ואנו מתחילים לדבר,וכאשר השיחה גולשת לעניינים יותר ריגשיים ואישיים,מגיע הרגע בו אני מתפללת שהוא ישתוק וינשק אותי. רק כדי שלא אצטרך לחשוף את עצמי,ריגשית הכוונה.
• דבר חמישי שהייתי משנה בעצמי הוא הפתיל הקצרצר הזה שמגיע לתומו כאשר משהו לא לטעמי ובום,מתפוצץ. אני מתעצבנת כאשר מעלים את הנושא של אתאיסטים כנגד מסורתיים. מתעצבנת כאשר עולה נושא ימין-שמאל ועניין הערבים. ואחח,איך שאני אוהבת להתווכח,לצעוק,לקלל את אותם "בורים" שהולכים כנגד אמונותיי ועמדותיי. מכעיס אותי כאשר לא שומעים בקולי ואעשה כנדרש על מנת שיקשיבו לי ויפעלו כמוני. אך למען האמת,בתקופה האחרונה אני משתדלת למתן את התכונהה הסוררת הזו ולהיות יותר פתוחה לדעותיהם של אחרים. וכשאני מתחילה להתחמם מרוב עצבים,אני אומרת "כל איש בדעתו יחייה" ושיהיה לכם לבריאות. או לפחות מנסה לשכנע את עצמי להירגע......
• דבר שישי שהייתי משנה בעצמי הוא המפלצת הירוקה הזו וחברתה העקשנית הידועות כקנאה ורכושניות. כן,בנוסף לכל אני טיפוס קנאי ורכושני. קנאית לחברות שלי בעיקר ואוהו... קנאית לבני זוג. ולא,בבקשה אל תראו אותי כפסיכוטית שאוסרת על החבר שלה להתרועע עם הידידות והמכרות השונות שלו. לא,מה פתאום,שיהיה לו בכיף. אבל כן,סביר להניח שבהתחלה אני אסרוק אחת אחת,איך היא נראית,מה היא לובשת והכי חשוב,מה טיב הקשר בניהם ולסיום אני אנעץ בה את המבט. זה קורה גם עם חברות קרובות שלי. אבל היי,לבסוף אני לומדת להכיר את כולם והצד החברותי והנחמד שלי משתחרר החוצה. ובכלל,זה שאני מקנאה זה רק אומר שאכפת לי.

long story short, אלו הם שישיית הדברים שבהחלט ללא שום ספק הייתי משנה בעצמי. אך לעולם לא אעיז לעשות כך. מפני שהמגרעות שלי הן אלו שעושות אותי מי שאני.

כן,אולי למצב רוח שלי יש מצב רוח משל עצמו. וכן... אולי אני פסיכית עצבנית שאוהבת לצעוק ולא מקשיבה לאף אחד. וכן... אולי אני טיפוס קנאי שצריכה שיזכירו לה כל 5 דק' שאוהבים אותה. וכן... אני ממש אחלה מציאה הא?

אבל כן,המגרעות האלו הן שעושות אותי מי שאני. והאנשים שאוהבים אותי (ודואגים להזכיר לי את זה) אוהבים אותי אפילו איתן.

So yeah,I am a sycho,and i love it.