נכון תמיד כשהיינו קטנים חשבנו שאבא ואמא תמיד מסכימים,סבתא וסבא הכי כיפיים,והכל ורוד ונחמד.ואז לאט לאט האשליות מתנפצות.בדרך כלל ה דבר קטן ושולי אבל ככל שמתבגרים הדבר ה"קטן" הזה נהיה יותר ויותר גדול.וכן, אף פעם לא הייתי בנאדם שמייפה את המציאות אבל כנראה שכן חייתי בבועה.לא שחשבתי על זה יותר מידי אבל תמיד חשבתי ש..אוקיי אז סבא וסבתא מצד אבא לא שומרים על קשר הרבה אבל זה לא נוא.ואז הם הסתירו מכל המשפחה כסף וטסו כמעט בלי להודיע חזרה לאמריקה.ואז אמרתי..נו ממילא הקשר איתם לא כזה משנה יש לי פה בארץ סבא וסבתא שאוהבים אותי והכל טוב ויפה גם בלעדיהם.
וזה לא נורא שסבא עדיין ל חזר לעצמו מאז הניתוח ההוא לפני 3 שנים.הוא יחזור לעצמו ויבין שיש אנשים שלא משתקמים מניתוחים כאלה.ויהיה בסדר כי הוא יחזור לעצמו.
ולפני כמה ימים ראיתי את התוכנית על אנשים שמתאבדים בערוץ 8,הפעם היה על מבוגרים שמתאבדים ומשאירים מאחור ילדים ונכדים.ואמרתי לעצמי בשיא התמימות.וואלה לא מכירה בנאדם אחד במשפחה שלי שאי פעם חשב על דבר נורא שכזה.לנטוש ככה אנשים שאוהבים אותו כלכך.ואז אחרי יום אחותי מדברת איתי על סבא.היא אמרה לי "מה, לא ידעת שסבא נוטה לדכאונות?אמא אמרה לי שבעבר הוא לקח כדורים נגד דיכאון ונפגשעם פסיכולוג בעיקר בתקופות קשות בעבודה."אמרתי..לא ממש לא הייתי מנחשת אפילו.היא המשיכה ואמרה "כן..ולפני כמה חודשים סבא הלך לשכנה למטה בשביל לסדר משהו בגג.והם עלו ביחד לגג והיא גם זקנה מאוד.היא שאלה אותו מה הוא חושב על זה שהם נגיד היו קופצים מהגג עכשיו.והוא הסכים עם זה."אחרי ה הוא ירד הביתה ואמר לסבתא על זה.והיא אמרה לו שיקפוץ אם הוא כלכך רוצה.שלה חשוב לראות את הנכדים שלה גדלים ואת הילדים שלה.ורק אז הוא התעשת מהרעיון.ומאז אני כל הזמן דואגת לו.ואף פעם לא דאגתי לו ככה,כי הפעם אני לא יכולה להגיד בביטחון מלא שהוא יחזור לעצמו.והפעם אני חושבת שהוא לא יחזור לעצמו כי הוא לא מי שחשבתי שהוא כשהייתי קטנה.ושפשוט לא באמת ידעתי הכל עליו וזה מדאיג אותי שאולי יום אחד הוא לא יתעשת מהרעיון שהיה לו באותו היום.
בכל מקרה מאוד משעמם בזמן האחרון והבגרויות מעניינות אותי פחות ופחות.
רק רוצה לסיים עם זה ולא להסתכל אחורה.
אין כרגע תמונה כי האתר הזה גיי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
