לפעמים חוסר הטאקט מדהים אותי כל פעם מחדש, זה מדהים איך שאני מסבכת לעצמי את החיים מחדש.. משגע
העובדה שיכולתי למנוע את זה, או לפחות לשכוח, נדחפת כל פעם מחדש
למה צריך את הצרות האלה מתי שאני רק נערה צעירה ומטומטמת שמנסה לעמוד על שלה בכל דבר ודבר
השיגעון הזה מעצבן ומבאס באחד, כי ברור שלא יצא מזה דבר.
או יצא ואני רק עוצרת הכל עם החששות שלי?
אני בוגרת יותר משהייתי, השתנתי,אז למה אותו הדבר שהציק והעיק לי אז.. בא ותוקף גם היום..
למרות הכל, אני יודעת שהיא צודקת, שאני צריכה לעשות משהו ולבדוק אם זה באמת מה שאני רוצה, אך לצערי זה קשה משחשבתי
לא רק בגלל העקשנות והטיפשות שלי, אלא גם בגלל זה
ברור שלשקר זה לא פיתרון, אבל לקבל את העובדה הזאת.. זה קשה הרבה יותר. לא הייתי צריכה להתחיל עם זה מההתחלה.
אם לא הייתי מתחילה, אולי זה היה נרגע ונשכח?
אלווי והייתי יודעת.
למה רגשות זה דבר קשה כל כך?
אחרי נטישה אכזרית וחסרת לב, ידעתי שאני החזור לפה לבסוף.
למקום הפומבי והקטן שלי, בלי להסתיר את הכל בפנים
למה אני חלשה כל כך?
הגשם נותן אפשרות לבכות בלי שיסתכלו עליך כמו על מוגבל.
הדבר הנ"ל לא נכון. עד כמה שזה יכל להיות מרגש ומשמח, לבכות בגשם, יש הבדל גדול בין דמעות ועיניים אדומות, לבין משקפיים מלאות בטיפות מעיקות שגורמות ללחיים להפוך לאדומות.
אחרי הכל, עדיף להתנשק בגשם מלבכות בו, הבכי הורס את הקסם שהגשם מביא, ביחוד גשם זלעפות אשר משמיע את בואו בטיפות ענקיות על עלים ירקרקים צמאים למים.
אני אוהבת גשם. לא יודעת מה איתכם. לפי דעתי הוא קסם הטבע.
אני אחזור לפה בקרוב מאוד, עמוד מסכן מבין מיליארדים באינטרנט, עוד תראה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Killer Likes Candy
