"כן, אתה יכול לשבת.." עניתי.
"קוראים לי דניאל, איך קוראים לך?".
"שני..." עניתי בביישנות. הוא היה כזה חתיך!!!! לא הבנתי בכלל מה קרה לו שהוא החליט לשבת דווקא ליידי. הוא היה גבוה ושרירי. שיער שטני חלק, דיי ארוך. אף סולד. שפתיים דקות. עיניים ירוקות- שקופות כאלה.. דרכן אפשר היה לראות לתוך נשמתו אפילו לפני שהכרתי אותו. 'העיניים האלה!!', חשבתי, 'הן מוכרות לי מאיזה מקום...'
"את חדשה פה?" הוא קטע את מחשבותיי.
"כן, זה היום הראשון שלי בתל אביב".
"אני זוכר את היום הראשון שלי פה. אני עברתי לגור בתל אביב רק לפני שנתיים, את עוד תיראי... ממש כיף פה!".
נזכרתי!! איך יכולתי לשכוח... הייתי בטוחה שהוא לא זוכר אותי. 'אבל זה לא הגיוני..'.
"כן... אני מקווה", עניתי וכל כך רציתי שהשיעור ייגמר כבר.
אחרי השיעור עם אלונה, המחנכת החדשה שלי, יצאנו להפסקה ושם הכרתי את מאיה וגל. מאיה היא פשוט ילדה יפה. שיער בלונדיני גלי ועיניים כחולות. איך קינאתי בה על העיניים האלה. גל שונה ממאיה לגמרי. היא קצת נמוכה. יש לה שיער שחור חלק ועיניים חומות. היא חייכנית כזאת... וצוחקת כל הזמן. לפעמים הצחוק שלה אפילו קצת מעצבן, אבל היא בסדר. בזמן שישבנו ודיברנו ראיתי את דניאל מתקרב לעברנו. התחלתי להילחץ, ברחתי מהכיתה ממש מהר כדי שהוא לא יספיק לדבר איתי וחשבתי שהוא בא לשאול למה ברחתי ככה. כבר התחלתי להמציא תירוץ בראשי שהייתי צריכה ללכת דחוף לשירותים אבל להפתעתי...
הפרק של היום קצת קצר. אולי בפעם הבאה יהיה יותר ארוך. תגיבו :]
~my story14~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
