my story- סיפור בהמשכים

"הכל בסדר?" שאלתי את דניאל אחרי שלקח אותי הכי רחוק מהכיתה שרק היה יכול.

"כן. למה שלא יהיה בסדר..?" לא החלטתי אם הוא ציני או לא.

"אני חייב שתעזרי לי!!", 'פיו', חשבתי, 'הוא עוד לא גילה על המסיבה'.

"במה?" שאלתי.

"עוד יומיים אני ומאיה 3 חודשים ביחד ו..".

"וואו! מזל טוב!" קטעתי אותו.

"תודה", הוא חייך. "אז לכבוד זה רציתי לקנות לה מתנה ואני צריך עזרה. אולי יש לך זמן לבוא איתי היום בצהריים לעזריאלי?".

"בכיף", עניתי, והרגשתי צביטה בלב שלי. רותם ואני היינו אמורים להיות חצי שנה ביחד יום לפני שעזבתי. באותו יום החלטתנו להיפרד, ושכל אחד ימשיך בחייו. נזכרתי כמה בכיתי באותו יום ודמעה קטנה זלגה לי על הלחי.

"קרה משהו, שני?" דניאל שאל אותי.

"לא, הכל בסדר", שיקרתי. "אני חושבת שנכנס לי משהו לעין", התחלתי לשפשף את העין שלי כאילו שבאמת נכנס לכלוך לתוכה. 'איזה טיפשה אני! הוא יבין שמשהו לא בסדר'.

"תראי לי רגע" הוא התקרב אליי. הייתי בטוחה שעוד רגע הוא הולך לנשק אותי. "זה כלום" הוא אמר והתרחק, ואני לא ידעתי מה להרגיש. מצד אחד הייתי שמחה אם הוא היה מנשק אותי, כמו אז, במסיבה. מצד שני- יש לו חברה, והם נראים כ"כ מאושרים ביחד. לא יכולתי להרשות לעצמי להפריד ביניהם אחרי שגרמתי גם ככה כל כך הרבה צרות. לרגע כעסתי על עצמי שבכלל חשבתי שזה מה שהוא עומד לעשות. 'מה יש לך?', חשבתי לעצמי. ובסוף עזבתי את זה.

"טוב.. השיעור עומד להתחיל" אמרתי, "נדבר אחר כך". והלכתי לכיתה.

השיעור היה משעמם כרגיל, ואחריו הלכתי לשירותים. בדקתי שאין אף אחד בפנים וסגרתי את הדלת. נכנסתי לתוך אחד התאים, זה שנראה לי הכי נקי והתקשרתי לשיר. סיפרתי לה מה קרה עם דניאל ואיך רציתי כל כך שיקרה בייננו משהו, רק היא ידעה על מה שהיה במסיבה.

"מה את עושה? את נורמאלית?", שיר צעקה עליי. "אל תעשי להם את זה. פשוט אל תתערבי". ידעתי שהיא צודקת.

"טוב אל תדאגי. לא קרה בסוף כלום. זאת הייתה רק ההרגשה שלי", ניסיתי להתגונן מפני מתקפת הצעקות שלה.

"ההרגשה שלך או הרצון שלך?" היא שאלה אותי, ושתינו ידענו את התשובה. "כדאי לך להקשיב לי ולעזוב אותו.. טוב נדבר אחר כך. השיעור עוד שנייה מתחיל". ניתקתי, יצאתי מהתא ותוך כדי שאני מסדרת את השיער שלי מול המראה שמעתי מישהו מוריד את המים מאחד התאים. 'שיט..'.