"היי יפה שלי.." דניאל התקרב למאיה ונישק אותה נשיקה קטנה ומתוקה על הפה.
הוא נעמד ליידנו ומאיה ליידו, מחבקת אותו, הם נראו כמו 'הזוג המושלם', כל כך יפים..
"או.. היי גל.. היי שני.. אני רואה שאת כבר מסתדרת פה..", דניאל קטע את מחשבותיי.
"כן.. בית ספר נחמד" עניתי.
"טוב מתוק אני חייבת לדבר איתך לבד לרגע" מאיה התפרצה לתוך השיחה שבקושי התחלנו והם זרקו לי ולגל 'ביי' והלכו לשבת במקום אחר.
"היא מאוד רכושנית כשמדובר בחבר שלה", גל אמרה לי וכבר התחלתי להבין מה קורה פה.
"היא לא תמיד נחמדה אלייך, נכון?" שאלתי את גל, פוחדת שטעיתי או שדיברתי על נושא רגיש מידיי.
"לא..." היא ענתה בשקט. "אבל... תראי.. בלעדיה אני כלום. היא הילדה הכי מקובלת בבית הספר. אי אפשר להגיד לה לא.. כל מי שנמצא ליידה.. הוא.. שווה יותר.. טוב יותר".
"אבל היא לא מתייחסת אלייך כמו אל חברה. זה חבל. לדעתי את ילדה מקסימה בלי קשר אם את עם מאיה או בלעדייה".
"תודה", היא אמרה לי, "אבל לצערי את הייחידה שחושבת ככה". כבר ראיתי דמעה קטנה בזווית עיינה של גל שמאיימת לזלוג על לחייה הסמוקות. "אבל תעזבי.. זה לא משנה, מתי עברת לתל אביב?" גל שינתה נושא וכדי לא לפגוע בה סיפרתי לה על המעבר הקשה שהיה לי מהקיבוץ. מאותה שיחה ידעתי שאני והיא הולכות להיות חברות טובות.
בסוף אותו היום כבר הכרתי כמעט את כל הילדים בכיתה. חלקם נראו יותר נמחדים והחלק השני פחות. אבל רק על ילד אחד לא יכולתי להפסיק לחשוב. על דניאל. אחרי מה שקרה לנו פחדתי שהוא זוכר מי אני. למרות שהשתנתי המון מאז לא יכולתי לסבול את המחשבה על מה שייקרה כשייזהה אותי. גל ליוותה אותי הביתה ברגל. היא גרה במרחק רחוב אחד משלי. הרגשתי כל כך טוב בסוף אותו היום והייתי בטוחה ששלוש השנים הבאות יהיו נפלאות. כל חוסר הביטחון שחשתי יום קודם נעלם כלא היה. הכל היה מושלם עד הרגע שבוא נכנסתי לבניין בו אני גרה וראיתי את מאיה עומדת בחדר המדרגות. "כדאי לך להיזהר", היא איימה עליי. "להיזהר מאוד.."
תודה לכל מי שמגיב ואוהב את הסיפור. אם יש לכם הערות אני אשמח שתכתבו לי.
דרך אגב- בבקשה בבקשה תספרו לעוד אנשים על הבלוג שלי כדי שיהיו לי יותר כניסות ויותר תגובות, מי שיכול לשים קישור זה יהיה מעולה :]
בזכות השביתה יש לי יותר זמן פנוי אז כנראה שאני אעדכן כל יום או יומיים. אז תיכנסו ותגיבו!
~my story14~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
