פלפל ללפלף

יש לי כמה עדכונים:

סוף השבוע האחרון

כפי שאמרו הבילויים* "שוש אלמוזלינו יודעת להגיד 'תעוף מפה' בשש שפות". רק אני לא יודע להיפרד מהקוף הישן, שחזר לביקור.

ביום שישי הוזמנתי למסיבת חנוכת בית בתל אביב. הרגשתי קצת אאוטסיידר, כי רוב החברים היו קשורים ביניהם עוד מתקופת הצבא, ורבים מהם היו מודיעיניקים חנונים**, מה שמעצים את תחושת התסכול, שתיכף תתבהר. מטבע הדברים המקום המה בחורות צעירות נאות עד חמודות פלוס. אז מה עשיתי? התיישבתי ליד האדם האחד שאני מכיר, תוך שהוא שקוע בחברתו, ושוחחתי איתם כל הערב. ניסיתי "להתחמם" קצת על-ידי שתייה של בירה ושני שוטים של וודקה, אך לשווא. הכבלים הבלתי נראים של בושה, שאפיינו כל כך את הקוף הישן, עיגנו אותי במושבי. העפתי מבט בכמה בחורות, אחת מהן במיוחד. היא עמדה בפינה בחוסר נוחות ומידי פעם זרקה מבט וידעתי שבראשה היא מקווה שמישהו יציל אותה מהסיטואציה. אבל קופיקו לחש באזני "בטח יש לה חבר", "לא עכשיו, היא עם חברות", "אל תפדח את עצמך מול המיעוט שאתה מכיר" וכו'. ובתומי שוב הוקסמתי בשקריו. התסכול הועצם כאשר ידידתו של החבר-שהיה-מרוכז-בחברתו-ואני-הצטרפתי, הגיעה עם עוד חברה. החברה שלה שבתה אותי בחיוכה והחלפנו כמה מילים פעמיים במשך הערב. אז למה, למה לא ביקשתי טלפון?! (הקוף: "כי אתה תפדח את עצמך מול הידידה שאתה מכיר והחבר, והחברה שהוא מרוכז בה" וכו'). ולסיום, עזבתי מוקדם יחסית בתחושת כישלון. הבחורה-הבלתי-נינוחה-שרק-מחכה-ללפלף-שיציל-אותה עברה מולי בדרך לאוטו. כאילו העולם מורח את כשלוני בפרצופי. ושוב הלכתי לישון לבד.

שבוע חדש - יום א':

שני דברים מעניינים קרו אתמול.

קודם כל בעבודה, לאחר שבאתי מלא שביזות יום א' וישבתי בכיסאי מתבונן בשעוני ומנסה בכוחותיי הטלקינטיים להאיץ את הזמן, במקריות יוצאת דופן נפל לידי לקוח פרימיום, שמהיום לעכשיו סגר איתי את העיסקה הגדולה ביותר שעשיתי בחודשים האחרונים. זאת לאחר ששיכנעתי את עצמי לא להבריז מהעבודה (הבוס בחו"ל ככה שלא היו מבחינים) והקוף החדש צעק בפניי - "לך, נצל את היום!". כנראה שיש קארמה בעולם :)

שנית, נפגשתי עם החבר'ה מהסדנה ופשטנו על בנות עזריאלי שוב. הפעם ניסינו כלמיני שיטות אחרות, והמטרה בחלק האחרון הייתה לפתח שיחה ארוכה ולבקש טלפון מבחורה (או בחורות) שאינני מכיר. במשימה הזו לא הצלחתי כפי שקיוויתי, אבל הגעתי מאד קרוב. פלירטטתי את עצמי לדעת עם מוכרת בדוכן "ידיעות אחרונות" והיה משעשע. לא היו תוצאות ממשיות, אבל בשבוע ויום ההתקדמות שלי מפתיעה אפילו אותי.

והיום: היה יום שגרתי, סתמי, ללא עסקאות וללא בחורות. כנראה שהייתי צריך את זה. מחר יום חדש!

שיהיה לכולנו המשך שבוע פיגוזי, מלא אנרגיות טובות וקארמה חיובית, ושהקופים הישנים יתקעו עם בננה בגרון ;-)

*בדיסק החדש והמומלץ "על שכול וכישלון" - עכשיו בחנויות. אל תורידו, תקנו, דחיל רבאק - גם ככה התרבות הישראלית גוססת...

** אין כוונת הכותב להשמיץ חיל שלם ונחוץ בצה"ל, אז תרגעו וקחו הכל בהומור :)