בריטמר

פעם בחיים, אם מתמזל מזלנו, אנחנו חווים סיפור אהבה יוצא דופן. כזה שמסעיר את החושים ומהתל בדימיון.

עבור נאור ומיטל הסיפור הזה התחיל בגיל אפס.

מיטל הגיעה לעולם באמצע האביב, בת לשחקן כדורגל מצליח בנבחרת ישראל, ילדה מדהימה ביופיה ובעלת חן יוצא דופן לגילה.

נאור נולד קצת אח"כ, אי שם בתחילת החורף, לסוכן של אותו שחקן מצליח, שבמקרה גם התחתן עם דודתו של השחקן.

כבר מינקות היו השניים זוג חמוד, אולי בגלל השעות הרבות ששהו יחד עקב הקשר בין הוריהם, ואולי כי הגורל צפה להם עתיד ורוד.

המשפחות לא יכלו להתעלם מהקשר החזק בין הילדים, שרקדו, חיבקו ונישקו זה את זו כבר מגיל 3, והכפו לזוג המלכותי של המשפחה.

נאור בא ממשפחה דתית, והשפיע על מיטל, שהתחזקה לאט לאט ובהמשך חזר גם אביה בתשובה.

לכל טיול יצאו השניים יחד וסירבו להיפרד, קשר עמוק ומדהים הלך ונרקם לו, עם חוויות, קשיים ורגעים יפים יחד, קשר שהלך והתחזק עם הזמן.

אומרים שיש להם, לילדים, נטיה להתאהב בקרובים אליהם בגילאי הילדות, ולשכוח מכך אחרי כמה שנים, אך לא זה היה העתיד שצפן להם הגורל.

נאור היה בוגר מאוד ביחס לגילו ותמיד חשב קדימה.

הוא הרגיש שמשהו מדהים ולא שגרתי קורה פה, ושמח להיות חלק מכך.

אט- אט התרגלה המשפחה לרעיון של השניים כזוג, וקיבלה אותו בצורות שונות, לשם הדיוק, למעט אמה של מיטל, נראה היה שכולם בעד הזיווג.

אמה של מיטל לא רצתה בקשר, מסיבות שנשארו בגדר תעלומה גם היום. לא שהיא לא אהבה את נאור, ממש לא. הוא היה לה כבן שתמיד ייחלה לו.

נאור עזר למיטל ולאחיה בכל שלב- בלימודים, בזמן הפנוי ובהחלטות החשובות, גם כשנדרשה השקעה רבה מצידו, לפעמים ללא תמורה והערכה מנגד.

השניים גדלו והגיעו לגיל 9. עת לחגוג למיטל יום הולדת, שכר אביה את אתר "קיפצובה" והזמין את נאור ואת כל חבריה של מיטל ליום כיף, ומה שיסתבר כיום בלתי נשכח לנאור ומיטל.

נאור הגיע קצת באיחור, עקב המרחק הרב מביתו, כשנכנס, צפה מן הצד באהובתו מעדיפה לבלות עם חברתה על פניו, ואפילו שלום לא שמע. ליבו נסדק, אהבתו הוטלה בספק, האם נגמר הסיפור הנפלא?

בעודו מהרהר ושקוע בכאב ראה נאור את כל חבריה של מיטל רצים לכיוונו, כשבראשם מיטל. נאור הבין שמשהו שקשור אליו הולך לקרות, ופתח בריצה. חבורת הילדים התפצלה והקיפה את מאור משני צידי מתקן מתנפח, שלא הותיר סיכוי לנאור לברוח. הרגשה מוזרה עברה בגופו- פחד מהבאות ועם זאת ציפיה וביטחון שרע זה לא יכול להיות.

הקרב הוכרע, נאור הוטל על רצפת המתקן, כשעליו מיטל, שמנסה לנשקו מול כל חבריה. נאור התנגד נחרצות, אך הפסיד במערכה. את הנשיקה הזאת הוא לא ישכח כל חייו.

הסדק שבליבו התאחה כשהבין ששום דבר עוד לא נגמר, ושהכיוון הוא הפוך, בעודו מחייך, אחרי שעתיים, כשבא להיפרד, שוב קפצה עליו מיטל ונישקה אותו, הפעם ההתנגדות הייתה אפסית.

רק בן 9 אבל נאור ראה בזה דבר משמעותי, סימן שסיפור האהבה הזה לא חולף עם הרצון לשחק פוגים.

אבל נאור תמיד היה אדם שחושב יותר מדי, ובגיל 13 שוב שאלת עתיד הקשר עמדה על הפרק, ונאור רצה סימן חזק מצד מיטל ששום דבר לא השתנה עם הגיל.

הוא יצר אוירה מתאימה, ובמלון באילת, בשיחה לפני השינה עם אחיה של מיטל ואיתה הסביר שהוא כבר לא אוהב את מיטל, בתקווה לשמוע הפתעה בקולה של מיטל, ואכן,

מיטל פרצה בבכי שקט, אל תוך הכרית. כשנודע לו, כאב ליבו ושמח בו בזמן. הוא לקח את מיטל לשיחה והסביר לה שהוא רק אוהב אותה יותר מבעבר. גם היא אמרה זאת.

גדלו הילדים והפכו נערים. לבגרויות למדו יחד, את המריבות עם ההורים פתרו יחד, סרטים, סדרות ושבועות שלמים של כיף העבירו יחד.

בגיל 15, בערב חג האהבה, היו השניים במלון דן באילת. לנאור היה חדר לבד עם אחיו, שהלך יחד עם אחיה של מיטל לפעילות חג האהבה לילדים, וההורים של השניים הלכו גם הם לערב רומנטי במסגרת בידור המלון.

נאור ומיטל נשארו לבד, כל אחד בחדרו, וכמובן החליטו להיפגש, בחדר של נאור.

שכבו להם השניים זה לצד זה על המיטה הזוגית ודיברו, שעה וחצי עברה כהרף עין, והשניים הביטו זה אל תוך עיניו של זה עם אותה תחושת רוממות מדהימה שמסמלת התאהבות.

הקשר הלך והתהדק, כשמדי פעם אחד הצדדים פותח דיון על תכנונים לעתיד, באופן כללי, "גישושים", כשכל אחד מציג את תכנוניו- גיל החתונה, מספר הילדים וכו', כשבסוף שני הצדדים מגיעים לפשרה.

לקראת סוף התיכון הקשר העלה הילוך ושיחות טלפון ארוכות התנהלו על בסיס יומי, והביאו לחשבון מנופח לשני הצדדים.

בחתונות של אחיותיו של נאור תמיד הגיעה מיטל אל עבר החופה יחד עם נאור, כאילו בשאיפה לעלות לחופה ולהתחיל חיים משותפים.

את השבתות העבירו בשיחות ארוכות זה עם זו, ובמשפחה החלו לדבר על חתונה. השיא היה בשיחה בין ההורים כשהוריו של נאור ניסו לשכנע את הוריה של מיטל לתמוך בהם בצורה משמעותית, כמו שהם עצמם תכננו לעשות.

נאור החליט שהגיע הזמן, אזר אומץ, אחרי שנים של תכנון הרגע הזה כרגע המושלם- הרגע בו יציע למיטל לצאת איתו לכמה פגישות פורמליות ורומנטיות ובשיאן הרגע לו חיכה- הצעת הנישואין.

נאור אסף כסף ובירר בעקיפין מה תהיה הצעת הנישואין המושלמת בשביל מיטל, שתזכור אותה כל החיים, ותכנן בקפידה את הרגע, אפילו ריקוד, שכ"כ שנא, התחיל ללמוד בשבילה.

אך לנאור, כתמיד, היו מחשבות על הדדיות הרצון בחתונה.

אחרי שאזר אומץ, שאל נאור את מיטל אם היא רוצה לקחת את הקשר לשלב הבא- לצאת איתו. הצעה פורמלית בלבד, אמרו כולם, גם החתונה היא דבר סגור. עם שאיפות זהות, הבנה הדדית, תחומי עניין משותפים והעבר העשיר, נראה היה כי דבר לא יעצור את מעוף חיצו של קופידון, והדרך לחופה נראתה סלולה.

שניות מתוחות של ציפיה עברו על נאור- "אולי זה מוקדם מדי? הרי אחרי הכל אנחנו רק בני 18! אבל חייבים לעשות משהו עכשיו, בטח שבעוד שבוע אנחנו באילת יחד ובעוד חודש אנחנו הולכים להעביר שנה במרחק 10 דקות הליכה אחד מהשני- זה בישיבה וזו בשירות לאומי."

ואז הגיע הרגע לו ציפה כל חייו, תשובתה של מיטל.

הלם. חרדה. שבר. קול קריעה נשמע מליבו של נאור. האדמה התמוטטה תחת רגליו. כל מה שהאמין בו במשך כל חייו לפתע נראה כשקר.

"אף פעם לא הרגשתי כלפיך ככה, בשבילי אנחנו רק בני דודים."

הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285