בריטמר

"טייסי חיל האוויר הפציצו היום את הכור האטומי בעיראק, הטייסים דיווחו על פגיעות מדויקות ושבו לבסיסם בשלום ובכך הוכתר בהצלחה מבצע 'מוקד' ",

הכריז הקריין בסרט תיעודי שראה קובי בבית הספר.

קובי התמלא בתחושת גאווה והתפעל מעוצמת התפקיד של טייס בחיל האויר הישראלי. מספר מצומצם של אנשים בעולם יכול לומר שבעברו הוא שינה שינוי ממשי את פני ההיסטוריה. אותם טייסים הם מאחדים אלו.

קובי החל להתעניין בתעופה ובמטוסים החל מאותו בוקר סגריר בבית הספר, כשבמקום שיעור חופשי נקראו התלמידים אל חדר החינוך ושם צפו בסרט על פעולות היזטוריות של צה"ל, ביניהן מבצע אוגנדה ומבצע מוקד.

קובי הוא ילד מצטיין, אך ראייתו נפגעה והוא נזקק למשקפיים. לקורס הטיס של חיל האויר לא ניתן להתקבל עם משקפיים.

אולי בשל עובדה זו התאהב קובי עוד יותר במסלול, שהפך לחלומו הגדול ביותר. הוא יצא לביקור בבסיסי חיל האויר והגיש בקשה מיוחדת להתנדב בבסיס מבסיסי החיל עוד בטרם מלאו לו 17.

בספריה העירונית מצא קובי ספר על קורס הטיס, "כנפיים" שמו. את הספר קרא מספר פעמים ופשוט התאהב.

סגנון הדיבור של אנשים אלו, איכויותיהם וגדלותם מילאו ליבו ברגשות עזים של קשר. הוא הרגיש עתה חלק ממשפחת חיל האויר.

הדרך אל החלום נראתה בלתי אפשרית. הראייה לא תשוב לאיתנה, למרות שעות של עבודה עם ספרי- שווא על הסרת משקפיים. כשאתה נואש, אתה מאמין לכל.

קובי יצר קשר עם מספר אנשים בחיל, שנדהמו מהמוטיבציה שלו לשרת כטייס ומאהבתו וידיעותיו בנושא, ביחס לגילו הצעיר.

כולם אמרו לו שישמחו לראותו כחלק ממשפחת חיל האויר אם הדבר יתאפשר בעתיד.

והנה, נפלה החלטה לקבל מרכיבי משקפיים בעלי מספר הקטן מ-2 לקורס. מספרו של קובי הינו 1.75 בשתי העיניים, גבולי ממש.

ביטחון עצמי, זריזות מחשבה, חשיבה קדימה, קורדינציה, מכניקה טובה וחלוקת קשב הן רק חלק מהתכונות הנדרשות מאיש צוות אויר.

קובי ידע כי אין לו לפחות שלושה מהן, כשהבולט בהיעדרו הוא הביטחון העצמי.

לצו ראשון ניגש קובי עם חששות ותקוות. למחרת קיבל את ההודעה שלא האמין שיקבל... "הנך מוזמן למיוני צוות אויר שייערכו ב..."

צעקת שמחה אדירה נשמעה בביתו, תחושת אושר עילאי. החלום אולי יתגשם.

את מבדקי צוות אויר קובי עבר למרות שלילה לפני לא הצליח לישון. כנ"ל לגבי ירפ"א א', שבמהלכו פגש קובי כמה חבר'ה איכותיים ביותר, שחיזקו את רצונו לשרת בחיל האיכותי ובמסלול הנחשק.

לירפ"א ב' הגיע קובי עם חששות כבדים, הוא ידע שהפסיכולוגית שתאבחן אותו תרצה לדעת מה רמת הבטחון העצמי שלו. קובי ידע שהיא נמוכה.

אחרי המתנה מתוחה של שעתיים וחצי נכנס קובי לחדרה של הפסיכולוגית. אישה בעלת חזות מפחידה. נדמה היה כי עיניה רואות את מחשבותיו.

לאחר שיחה קצרה יצא קובי לחדר ההמתנה, ושם, לאחר מספר דקות, התבשר קובי כי חלומו נגוז.

בבושת פנים חזר קובי אל ביתו וחשב על מה קורה הלאה. הוא שמע שיש אופציה לערער ולהוכיח שהוא כן מתאים.

ערעורים מתקבלים רק לעיתים רחוקות. קובי מעולם לא פחד ללכת כנגד כל הסיכויים, והוא הגיש ערעור.

אחרי שבועיים של המתנה התקבלה הבשורה לה חיכה- הערעור התקבל.

למבחן ניגש הפעם קובי עם בגרות, מלא ביטחון עצמי ובעיקר כאדם שיודע שאין מה להפסיד- אם המצב ישתנה זה יהיה רק לטובה.

הפעם חיכתה לקובי פסיכולוגית אחרת, אישה נחמדה ועדינה, בפניה פרש קובי את קורות חייו. שוב המתנה מורטת עצבים, והפעם.. "אנו שמחים להודיעך כי עברת את המבדקים והנך מוזמן לבדיקות רפואיות!" "יש!!" זעק מעומק ליבו וניגש בריצה לבדיקות.

בדיקות הראיה הפחידו אותו מאוד. הוא ידע שהוא הולך על חבל דק כשכל מעידה קטנה תשים קץ לחלומו. אבל גם את המכשול הזה הוא עבר.

בבדיקת הריאות התקבלו תוצאות בינוניות, מה שהלחיץ מאוד את קובי, אך גם אלו נתגלו כתקינות. נראה היה כי כל המכשולים הוסרו והדרך אל החלום נסללה.

בבדיקת הלב זוהה רשרוש, מה שמצריך בדיקה לעומק של הנושא. רבע שעה של בדיקה פרטנית ומורטת עצבים כשבסופה ניתוח של התוצאות ע"י הרופא התעופתי, ו... הכל תקין! יאללה, גיבוש ואני בקורס!! בגיבוש הצטיין קובי בכל הפרמטרים, הוא אף נבחר יחד עם שניים מכיתתו להיות מפקדים למספר משימות.

על אף היותו שקט ראו בו המפקדים משהו יוצא דופן. נראה היה שמבחינת אותם מפקדים, החלום ממשיך.

ערב אחרון של הגיבוש, סוציומטרי, קובי, ילד דתי, נדחק החוצה ממרכז הכיתה בגלל שהייתו מחוץ לפעילויות מסוימות עקב תפילות.

יום שישי, התוצאות. ההרגשה- נפלאה. מבטיחה. יושבים במעגל עם חבורת האנשים שעד לפני שבוע לא הכרת כלל ועכשיו אתה יודע על כל אחד לא פחות מחבריהם הטובים ביותר.

את השמות הקריאו אחד אחד ומיד לאחריהם את התוצאות. קובי.... לא עבר.

הלם. אכזבה. כאב. החלום בא אל קיצו, הפעם סופית.

קובי התגייס לנח"ל כלוחם, ולאחר כשנה ליבו לא נתן לו לוותר והוא הגיש בקשה לגיבוש חוזר.

הבקשה אושרה, ובגיבוש הזה קובי כבר לא כשל.

היום משרת קובי כטייס קרב ומוערך מאוד בחיל. לחשוב שפעם אחר פעם היה על סף הדחה, או מעבר לזה, ובכל פעם לחם כנגד כל הסיכויים וכנגד המלצת קרוביו, והלך עם ליבו, ובזכות זה הרויח חיל האויר את אחד מטובי טייסיו...

חמש שנים אחרי טקס הענקת כנפי הטיס, שמע בנו של קוב בחדשות, כשהוא כרוך בזרועות אביו, "טייסי חיל האויר הפציצו הלילה את הכור הגרעיני בטהארן, טייסינו דיווחו על פגיעות מדויקות ושבו לבסיסם בשלום". הפעם, ידע קובי, מדברים עליו.

הסיפור משתתף בתחרות הכתיבה "כנגד כל הסיכויים" http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10418900