כשאנו קוראים ספר, מוחנו מצייר לעצמו עולם מלא, כל פרט בספר מתפרש כתמונה, ויחד הן הופכות לסרט רץ יפהפה שנראה לנו בדיוק כמו שאנחנו רוצים- הרי אנחנו הבמאים.
הספר הוא ביתו של הדמיון שלנו, אותו דמיון שנשאר לו חבוי בראשנו רוב שעות היום, אותו עולם פראי ויצירתי ששוכן בכל אחד מאיתנו.
גם כשיש סרטים עם אפקטים מדהימים, עדיין, שום דבר לא יוכל להחליף את הסחיפה של מוחנו אל תוך הספר ואל עולם אחר, מקביל, אותו מתאר הספר ובונה המח שלנו.
עם ישראל הוא עם הספר. אמנם בגלל התנ"ך, אך גם תמיד היינו צעד לפני כולם בהשכלה, בידיעת קרוא וכתוב וכו'.
חשוב שנשמור על זהותנו ונקרא עוד ועוד ונשכיל, ונהיה "אור לגויים", נוביל את העולם במוחותינו החריפים והנפלאים.
למרות שהיום הפיתוי הוא גדול- מחשבים, טלויזיות, חברים- חשוב להשקיע את הזמן בקריאת ספר, בזמן איכות למח שלנו, שיכול בזמן קריאת הספר למתוח את גבולות הדמיון ולהשתחרר מהקביעות והמרובעות של העולם שלנו. זה חשוב גם נפשית.
אין אחד שלא ימצא ספר שהוא יתחבר אליו.
אני אישית אהבתי מאוד את "כנפיים" של דורון, על קורס טיס,
ואת "המפץ הגדול" של סיימון סינג, שמדבר על התיאוריה המקובלת כיום על מה שקרה בשניות הראשונות אחרי בריאת העולם. מעניין ממש.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
