14 שנים. 14 שנים עברו.
הסכמי "שלום" נחתמו,
אלפי פיגועים באחינו פגעו,
עשרות אלפי יהודים מבתיהם גורשו,
אלפי טילים נחתו,
נבחרי ציבור נכלאו.
הרבה מים עברו בנהרותינו, ועדיין, כל שנה,
בתחילת נובמבר, פסטיבל רבין תופס את הכותרות.
לא מזמן ציינו 4 שנים לגירוש הנורא.
ליום שייזכר בהיסטוריה שלנו כנקודת שחורה וככתם שלא ניתן להסירו,
היום בו יהודים גירשו את אחיהם בכח ובשנאה מבתיהם,
ומסרו למחבלים את בתיהם ומפעלי חייהם.
דקת דומיה לא הייתה. המדינה לא עמדה דום.
רק תוכניות על גירוש נוסף- הפעם של הגולן.
רצח רבין הוא אכן נקודת ציון בעברנו.
איך אדם אחד, שפעל מתוך אהבת אמת לעמו ומולדתו,
שהרגיש מושתק ומשותק, שהפה שלו נסתם,
מתוך אמונה שהוא רואה את הסכנה אליה מובל העם,
רצח ראש ממשלה בישראל.
זהו אכן רגע חשוב, אם יודעים להביט מהזויות הנכונות.
אדם לא יכול לרצוח בגלל דעות פוליטיות, מדינה מתוקנת לא תוכל להרשות זאת.
אבל הפסטיבל, הוי אלוהים, הפסטיבל.
מה שחשוב לזכור הוא ממש לא מי הנרצח, ממש ממש לא. אלא את עצם הרצח.
רבין היה אדם שפעל מתוך השקפה מעוותת. הוא האמין שבדרכו הוא משרת נאמנה את המדינה.
אבל בוא לא נשכח- אותו "זך וטהור", כפי שמציירת אותו התקשורת, הורה לירות ביהודים שעשו דרכם אל עבר מכורתם לה חיכו שנים אלפיים.
אותו רבין נתן נשק לאויבינו וביסס את מעמדם של ארגוני הטרור כמיליציוטת חמושות.
אותו רבין רצה לוותר על שטחי מפתח בא"י בתמורה להבטחות שלום מטרוריסטים שקרנים.
גישתו התבוסתנית מושכת אותנו אל התהום מאז ועד היום.
אז בן אדם מושלם הוא לא היה. ממש לא. ואין שום מורשת שהוא היה רוצה להעביר. ההיפך.
אני מוכן להתערב שהוא מתהפך בקברו על הטעויות שעשה, חלקן הגדול בתום לב ובטמטום השכל.
אז חאלס, תנו לרבין לנוח.
אני יודע, זה מאוד מגרה. לכאורה יש לשמאל הזדמנות לככב בתקשורת, מה שהעם מונע מהם לעשות בכנסת.
יש לשמאל אינטרס ליצור הילה סביב אדם שנוי במחלוקת אם הוא בא ממפלגתם.
לנגן לטיפשי העם על הלב, "מסכן רבין, ארורים המתנחלים, הצביעו שמאל!"
ידידיי, המתנחלים הם מלח הארץ. הם העתיד של כולנו. הם נקודת אור אחת מלא רבות פה בארץ.
אז כשהכל חרא מסביב, אם יש ציבור אחד שנשאר נקי והתלכלך בקצוותיו, נתקוף ונהרוס גם אותו?
לא נבנה עליו את התשתית של המדינה? הרי זהו הציבור שמייצג את העם היהודי לדורותיו. כך נראינו אלפיים שנה, שנפסיק עכשיו?!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
