בריטמר

יומני היקר, אני מרגיש נואש.

ארצי ומולדתי, הארץ לה ייחלתי אלפיים שנה,

הארץ עליה הוריי והוריהם חרפו נפשם, הארץ אשר על הגנתה נהרגו מעל 20 אלף מטובי בחורינו,

מובלת אל צוק.

רוצים לתת לאויביה שטחים ממנה, והיא מבכה- של עם ישראל אנוכי

אל נא תקרעוני ותשליכוני אל עבר מרצחים.

רוצים לתת להם רובים, טוענים שאפשר לסמוך עליהם שלא יפנו אותם כנגדנו. -באחיהם יירו, ישליטו סדר וירסנו את המפגעים. אני ואחיי מצביעי הימין רואים את העתיד כמו שהוא, על אף הקושי בלראות שחורות, בלנבא רעות, אנחנו אומרים זאת בקול, ליבות האנשים נוטים אחרי אלה המבטיחים להם טוב.ברוביהם ישתמשו כנגד עמנו, בשטחים שניתן להם יקימו בסיסי טרור. ניתן להם אצבע, הם ירצו את כל היד, וימשיכו באותה שיטה שהביאה להם את האצבע כדי להשיג את שאר היד.אבל, לצערי, טענותינו נתקלות בחומה. דעותינו מושתקות ומבוטלות, איש שינו מוכן להביט למציאות בפנים. אפילו למשאל עם לא הולכים. אני נואש. אני לא יכול לעמוד מנגד כשא"י ועמ"י אחיי מובלים אל השאול. אני עצמי אפס וכלום לעומת ההיסטוריה של הארץ הזו והעם הזה.

לכן, יומני היקר, גמלה בליבי ההחלטה. אעצור את הטירוף גם במחיר חיי. אעצור את אלו אשר יד אוחזת בעט החותם על הסכמי הטירוף. גם אם אחוסל, בשביל עמי ומולדתי, אני מוכן. אולי יום אחד יבינו איזה מהלך נוראי עצרתי.

מקווה לחזור ולכתוב בך,

       יגאל, הגואל את ישראל מצרות. 

אולי נבין את המצוקה ונמנע את הרצח הבא כך?אסור לסתום פיות. אסור ללכת למהלכים הרי גורל בלי לתת לעם להכריע.