האמריקאים ידועים באופטימיות שלהם.. מין אופוריה לא ברורה שלפעמים מתנפצת לכולם בפנים.
כך היה במשבר הכלכלי הגדול של שנה שעברה- העם האמריקאי וראשי הבנקים שלו, שאמורים להיות אי של שפיות,
נתנו אשראי לכל דורש כי האמינו- סליחה- היו בטוחים, שמחיר הדירות רק יעלה ויעלה.
ואז.. כדרכן של בועות נדל"ן ללא כיסוי, הבועה התפוצצה.
בנקים קרסו, אנשים נותרו בלי בתים, המשק קרס, כל כלכלת העולם התמוטטה וראתה משבר שלא נראה בנוף הכלכלי עשרות שנים.
האופוריה, או אם תרצו, הסרט האמריקאי- של "אנחנו מעצמת על, כל מה שנרצה יקרה, הכל יילך לכיוון חיובי בשבילנו"
גלשה גם לתחומים אחרים, מסוכנים בהרבה.
קם לו איזה בחור צעיר ונחמד, רטוריקן מעולה ושחום עור, שנכנס לתוך הסרט הזה עמוק מדי.
הוא ביסס את קמפיין הבחירות שלו על האופטימיות הדבילית הזו של האמריקאים, הילדותיות הזו, וגרף רוב מוחץ בבחירות לנשיאות.
אופטימיות היא דבר חשוב מאין כמוהו- היא הרי הכח המניע את החולמים והמהפכנים. אבל כמו סם, עם מינון יתר היא יכולה לגרום למוות.
אותו בחור נחמד, שסביר להניח שטרם הכיר את העולם שמחוץ לבועה האמריקאית, חושב שהוא סוג של אל, הרי הוא עומד בראש מעצמת על שדבר רע לעולם לא יקרה לה...
את אותה גישה אטומה למציאות הוא נקט בבואו ל"סכסוך המזרח תיכוני", אותו מקום מקולל בו לעולם לא היה שלום, בו אף צד לא רוצה שלום,
אף צד לא מוכן לוותר, אף ויתור לא יביא לפיתרון.
הוא חושב שהוא, בניגוד לעשרות ואולי מאות ראשי מדינות קודמים שניסו- יצליח למצוא פתרון קסם, שיסיים את התקופה השחורה באזור.
לשם מטרה זו הוא מוכן למתוח עד קריעה את היחסים עם "הידידה" מישראל, אותה מדינה הכפופה לו, מתוקף היותו שליט ארה"ב.
הוא יזכיר לנו בכל שלב שאנחנו מדינה קטנה ואין לנו יכולת להחזיק את עצמנו. הוא יזכיר לעולם שהוא יצליח להביא את כל הסכסוכים לפתרון- בין העמים הערביים עצמם ובינם לבין ישראל.. הסכסוכים האחרים? העוני באפריקה? באמריקה? העובדה שבאפריקה שוחטים ילדים ואונסים ילדות?
כל זה לא חשוב- הרי "מקור כל הבעיות הוא היהודים" אמר "חכם" אחד פעם..
ולמען האמת- אין לו כל כך הרבה כח. לא כדי לפתור סכסוכים ולא כדי לתקן מדינות. אמריקה חלשה, כי אמריקה בעלת מוסר כפול.
אתה לא יכול לשלוח חיילים שלך לקו האש כדי למנוע פיגועי טרור, ולשבת איתם דקה אחר כך למו"מ. אי אפשר לשדר חוזק עורפי כשיש לך מצב כ"כ אבסורדי- למה שאמא אמריקאית תסכים לשמוע כל יום על חייל אחר שנהרג בארץ רחוקה, בעוד הנשיא שלה מאפשר לאירן לפתח נשק גרעיני?!
הבעיה שלנו מול הערבים היא מציקה, אין ספק. אבל ניפחנו אותה למימדים של אפוקליפסה, כאילו מטאור ענק בדרכו לפגוע ולרסק אותנו.
בכלל, בשנים הארונות הבעיה מוגרה וכמעט אינה מאיימת בפועל, אז אין צורך לבוא ולחרחר מלחמה.
והרי כמו שאני תמיד אומר- הדרך הטובה ביותר לחרחר מלחמה היא לפתוח במו"מ לשלום.
כל מה שנשאר לנו לעשות הוא להיות המחט. מחט אחת קטנה שתפוצץ בועה עצומה.
אסור לנו לתת למו"מ שמתנהל בכפייה ואיומים לקבוע את עתידנו.
אסור לנו לתת לאדם זר שחי בסרט אמריקאי לבוא ולקבוע את גורלנו.
אסור לנו לתת מדינה לקבוצה שרוצה להשמיד אותנו.
אסור לנו לשדר חולשה מול אנשים שרק כח מרתיע אותם.
אסור לנו לתגמל אנשים שבאים ושוחטים את ילדינו.
אסור לנו לשכח שהארץ הזו כולה שלנו, ושאנחנו לא צריכים לבקש סליחה מאף אחד שזו המציאות.
אסור לנו לטעות ולחשוב שאם נוותר עוד קצת, הפעם התגובה תהיה אחרת.
אסור לנו ליפול לפח הזה.
אסור לנו לחיות בסרט אמריקאי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
