בריטמר

התקשורת היא הכלי הטוב ביותר להשפעה על דעת הקהל.

במדינה דמוקרטית, התקשורת מייצגת את דעת הרוב.

לתקשורת חלק מרכזי בעיצוב הנוער והשיח התרבותי במדינה.

אם התקשורת בוחרת להשתלח במישהו, הוא גמור.

ישנו שחקן כדורגל מפורסם, שהואשם לפני כמה שנים בתקיפה, לכאורה. בלי לחשוב פעמיים, כותרות ראשיות בכל מדורי הספורט קבעו כי אותו אדם פגע בחפים מפשע, כמובן ללא החלטה דומה של בית המשפט.

לאחר כשנה של חקירות נמצא כי אין כל שחר להאשמות ולהיפך- הכדורגלן היה קרבן לתקיפה שמטרתה הייתה סחיטת כספים.

ההודעה על זיכויו "זכתה" למקום שולי וכמעט לא רלוונטי באותם מדורים שהרשיעו אותו.

אם התקשורת מחבקת מפלגה, היא זוכה לתמיכה עצומה- ראו ערך קדימה:

מפלגה ללא קו ברור בשום נושא, מפלגה שהרסה יישוב פורח בחבל ארץ חשוב מבחינה אסטרטגית אולי יותר מכל אזור אחר, חבל קטיף, ואת ההשלכות אנו רואים מאז.

מפלגה שבחייה הקצרים הסתבכה במספר פרשיות שחיתות קשות מאוד.

מפלגה שמשדרת אנטי לכל דבר ציוני ומאיימת להפוך את ישראל למדינה "ככל הגויים".

אבל.. המפלגה המקורבת לתקשורת, ובהתאם המחובקת על ידה.

התוצאה? יותר מנדטים מכל שאר המפלגות.

את הקיצוניות שבהשתלטות גורמי השמאל על התקשורת ניתן לראות בבירור בכמה מישורים:

1) אנשי תקשורת הידועים כשמאלנים קיצוניים- ניצן הורביץ, ירון לונדון, חיים יבין, שלי יחימוביץ', יונית לוי, וכו'.

2) הטיה ברורה של מציאות- עד כדי זיוף מסמכים (העליתי כתבה על זיוף סרטון רצח רבין בעבר) ואפלית "מתנחלים" לרעה וערבים לטובה: http://rotter.net/forum/gil/17886.shtml

3) מכתב הרבנים. ולכך נדרשת כתבה נפרדת אך נקצר:

       ישנו רוב מוחלט בציבור שמסכים עם דברי הרבנים- לפי אחד הסקרים למעלה מ- 70% תומכים ביוזמה! אך התקשורת? בשלה, מגדירה הכל כגזענות ותוקפת את הרבנים.

4) היחס למסתננים- העם אינו מעוניין בסופה של מדינת ישראל. התקשורת? כנראה שכן.

     לא הגיוני שמדינה שבה יש בעיה דמוגרפית קשה, בעיית אבטלה, ובריחת מוחות, תתמוך באיום הקיומי הזה של מסתננים.

     והתקשורת? כמובן מחבקת, הרי זה יוביל לסופה של המדינה ה"גזענית" הזו, זו שחרטה את הגזענות על דגלה באומרה "מדינה יהודית אני!".

מעבר לכך, התקשורת פשוט רקובה. במקום לפתח הערצה לגיבורים אמיתיים, החוצים את הזמן, כחלוצי העליה, ניצולי השואה, לוחמי המחתרות, לוחמי צה"ל, ארגוני צדקה וכו', היא בונה פה עם של מטומטמים עם גיבורים כמו אותם מטומטמים שנכנסים לבית מרושת במצלמות ומנהלים מין משחק צבוע ומגעיל ומוציאים את כל הרפש החוצה, בלי טיפת פרטיות; גיבורי ריאליטי עלובים שבקושי יודעים קרוא וכתוב, אנשים שכל מה שהם עושים בחיים שלהם הוא לשיר יפה או להראות יפה או להיות חברים של הנ"ל.

ככה לא בונים מדינה.

ככה בונים טמטום.

הביטו על הנוער- לפחות על רובו- חסר ערכים, אינו בקיא בעברית אותה הכרנו, אלא בשפה חדשה המומצאת בפייסבוק, מתמסר כולו לגיבורי תקשורת עלובי נפש. כשהגיבורים שלך הם אנשי הוליווד- אלו שבוגדים, מצטלמים בעירום, מעשנים, שותים אלכוהול וצורכים סמים- אל תצפה להגיע לכלום. אפס אחד גדול, זה מה שייצא ממך.

מדינת ישראל היפה, זו של פעם, הייתה כזו שידעת שלנוער אכפת, שיש לו ערכים וגיבורים אמיתיים, אפילו השירים שלו היו ערכיים.

חייבים לעשות משהו, זוהי מלחמה על עתיד המדינה.

ואם לא, אולי, בסופו של יום, האיום האיראני לא כ"כ נורא, אולי הוא הזדמנות להתחיל פה הכל מחדש, והפעם קצת יותר טוב.

האמריקאים ידועים באופטימיות שלהם.. מין אופוריה לא ברורה שלפעמים מתנפצת לכולם בפנים.

כך היה במשבר הכלכלי הגדול של שנה שעברה- העם האמריקאי וראשי הבנקים שלו, שאמורים להיות אי של שפיות,

נתנו אשראי לכל דורש כי האמינו- סליחה- היו בטוחים, שמחיר הדירות רק יעלה ויעלה.

ואז.. כדרכן של בועות נדל"ן ללא כיסוי, הבועה התפוצצה.

בנקים קרסו, אנשים נותרו בלי בתים, המשק קרס, כל כלכלת העולם התמוטטה וראתה משבר שלא נראה בנוף הכלכלי עשרות שנים.

האופוריה, או אם תרצו, הסרט האמריקאי- של "אנחנו מעצמת על, כל מה שנרצה יקרה, הכל יילך לכיוון חיובי בשבילנו"

גלשה גם לתחומים אחרים, מסוכנים בהרבה.

קם לו איזה בחור צעיר ונחמד, רטוריקן מעולה ושחום עור, שנכנס לתוך הסרט הזה עמוק מדי.

הוא ביסס את קמפיין הבחירות שלו על האופטימיות הדבילית הזו של האמריקאים, הילדותיות הזו, וגרף רוב מוחץ בבחירות לנשיאות.

אופטימיות היא דבר חשוב מאין כמוהו- היא הרי הכח המניע את החולמים והמהפכנים. אבל כמו סם, עם מינון יתר היא יכולה לגרום למוות.

אותו בחור נחמד, שסביר להניח שטרם הכיר את העולם שמחוץ לבועה האמריקאית, חושב שהוא סוג של אל, הרי הוא עומד בראש מעצמת על שדבר רע לעולם לא יקרה לה...

את אותה גישה אטומה למציאות הוא נקט בבואו ל"סכסוך המזרח תיכוני", אותו מקום מקולל בו לעולם לא היה שלום, בו אף צד לא רוצה שלום,

אף צד לא מוכן לוותר, אף ויתור לא יביא לפיתרון.

הוא חושב שהוא, בניגוד לעשרות ואולי מאות ראשי מדינות קודמים שניסו- יצליח למצוא פתרון קסם, שיסיים את התקופה השחורה באזור.

לשם מטרה זו הוא מוכן למתוח עד קריעה את היחסים עם "הידידה" מישראל, אותה מדינה הכפופה לו, מתוקף היותו שליט ארה"ב.

הוא יזכיר לנו בכל שלב שאנחנו מדינה קטנה ואין לנו יכולת להחזיק את עצמנו. הוא יזכיר לעולם שהוא יצליח להביא את כל הסכסוכים לפתרון- בין העמים הערביים עצמם ובינם לבין ישראל.. הסכסוכים האחרים? העוני באפריקה? באמריקה? העובדה שבאפריקה שוחטים ילדים ואונסים ילדות?

כל זה לא חשוב- הרי "מקור כל הבעיות הוא היהודים" אמר "חכם" אחד פעם..

ולמען האמת- אין לו כל כך הרבה כח. לא כדי לפתור סכסוכים ולא כדי לתקן מדינות. אמריקה חלשה, כי אמריקה בעלת מוסר כפול.

אתה לא יכול לשלוח חיילים שלך לקו האש כדי למנוע פיגועי טרור, ולשבת איתם דקה אחר כך למו"מ. אי אפשר לשדר חוזק עורפי כשיש לך מצב כ"כ אבסורדי- למה שאמא אמריקאית תסכים לשמוע כל יום על חייל אחר שנהרג בארץ רחוקה, בעוד הנשיא שלה מאפשר לאירן לפתח נשק גרעיני?!

הבעיה שלנו מול הערבים היא מציקה, אין ספק. אבל ניפחנו אותה למימדים של אפוקליפסה, כאילו מטאור ענק בדרכו לפגוע ולרסק אותנו.

בכלל, בשנים הארונות הבעיה מוגרה וכמעט אינה מאיימת בפועל, אז אין צורך לבוא ולחרחר מלחמה.

והרי כמו שאני תמיד אומר- הדרך הטובה ביותר לחרחר מלחמה היא לפתוח במו"מ לשלום.

כל מה שנשאר לנו לעשות הוא להיות המחט. מחט אחת קטנה שתפוצץ בועה עצומה.

אסור לנו לתת למו"מ שמתנהל בכפייה ואיומים לקבוע את עתידנו.

אסור לנו לתת לאדם זר שחי בסרט אמריקאי לבוא ולקבוע את גורלנו.

אסור לנו לתת מדינה לקבוצה שרוצה להשמיד אותנו.

אסור לנו לשדר חולשה מול אנשים שרק כח מרתיע אותם.

אסור לנו לתגמל אנשים שבאים ושוחטים את ילדינו.

אסור לנו לשכח שהארץ הזו כולה שלנו, ושאנחנו לא צריכים לבקש סליחה מאף אחד שזו המציאות.

אסור לנו לטעות ולחשוב שאם נוותר עוד קצת, הפעם התגובה תהיה אחרת.

אסור לנו ליפול לפח הזה.

אסור לנו לחיות בסרט אמריקאי.

"שלום ילדים, אני המורה שלכם להיסטוריה. אתם יודעים מהי היסטוריה ומדוע היא חשובה?

אם כן, היסטוריה היא העבר, והיא חשובה מפני שכדי להצליח ולא לחזור על טעויות אנחנו חייבים לנבור בעברנו וללמוד מהטעויות שעשינו אז"

לפעמים נדמה שכולנו פספנו או הברזנו מהשיעור הזה. זהו שיעור בסיסי, לא רק בהיסטוריה אלא לחיים.

ראו לדוגמא את הסכמי אוסלו- נתנו לערביי השטחים* נשקים, אמרנו שהם ישתמשו בזה כדי למגר את הטרור, ומה קיבלנו- את אותם נשקים בפיגועי ירי בכל חלקי הארץ. אז למה לעזאזל אנחנו חוזרים על הטעות הזו ולא מבינים?

נתנו להם שטחים- חשבנו שזה מה שהם רוצים ושזה ירגיע אותם, ומה קיבלנו? קסאמים על אשדוד ובאר שבע. אז למה עדיין יש אנשים שטוענים ששכלם עוד פעיל- שעוד חושבים לתת שטחים לאותם גוזלי אדמות?

איך קדימה, אותה מפלגה שהעלתה על נס את השחיתות השלטונית, איך מפלגה שקמה כשהיא רומסת את עקרונות הדמורטיה, איך אותה מפלגה שכשליש מחבריה הועמדו לדין, איך אותה מפלגה שיצרה שסע בעם וגירשה- לא עובדים זרים ולא מסתננים שבאים לחיות על חשבוננו- אלא את טובי בניה, קיבלה 28 מנדטים, העם מטומטמם בעל זיכרון קצר?!

ושלא נחשוב, חלילה שהימין חף מפשע הטמטום- וזו בעצם הבעיה- שגם הימין, שעוד משאיר אותנו בחיים, לא לומד מטעויות.

בימים הקרובים נציין יום אבל לאומי נוסף, יום השנה לחורבן וגירוש חבל קטיף. השנה הוא יציינו 4 שנים לאותו היום.

בואו נחזור 5 וחצי שנים אחורה, לרגע בו הכריז שרון על תוכניתו האווילית. 16/04/2004

התגובות היו פושרות ביותר, הימין לא האמין שיקרה משהו, ורק שנה אחרי התחיל להפנים שזה יקרה אם העם לא יאמר את דברו.

ברגע שקלטו בימין שהמצב רע החלו לעשות פעילויות שהטו בבירור את דעת הציבור אל הצד שנגד התכנית.

300 אלף (ושלא יספרו לי סיפורים ויגידו שהיו פחות) אנשים אמרו את דברם, כ-150 אלף החזיקו ידיים ועמדו בשרשרת לאורך הארץ, נראה היה כי עוד קצת, עוד חודש חודשיים והציבור יבין את מה שהוא מבין היום.

אבל נזכרו שם מאוחר מדי, התנתקות הייתה, קסאמים באשדוד גם כן.

היום מדברים על מדינה לאותם ערבים, בתוך ארצנו הקטנטונת, כאילו השלמנו עם מר גורלנו ואמרנו "הייתה מדינה יפה, החזקנו 60 שנה יותר ממה שציפו, יאללה הגיע הזמן לחזור לגלות." ואיפה הימין?? איפה אותו רוב יהודי שבחר במפלגות הימין- האם הוא לא למד שזמן שווה דעת קהל? האם גם הוא מוותר על המדינה שלנו?

הגיע הזמן שהציבור יתפוס את עצמו בידיים ויתעורר, ויאמר בקול גדול- הארץ הזו שלנו ואנחנו עומדים מאחורי זה, גם אם איזה נשיא ספק מוסלמי עם שיגעון גדלות שחי מעבר לים חושב אחרת. לא יפונה עוד יישוב אחד, כדי שקסאמים לא ייפלו בנתניה, חדרה, פרדס חנה, ירושלים, תל אביב וכו'.

הגיע הזמן להתעשת וללמוד מטעויות. ויפה שעה אחת קודם.

*ערביי השטחים- שמם האמיתי של אלו המכונים "פלסטינים", שכן מעולם לא היה עם פלסטיני ואלו רק פלחים ערבים שנזרקו מכל מדינות ערב אל מדינת ישראל. אין להם אפילו ארץ מוצא משותפת ולאומיהם שונים.