בריטמר

לפני כאלפיים שנה חרב בית המקדש והוגלינו מארצנו.

כנר התמיד (שנקרא כך מפני שדלק ללא הפסקה בכל השנה) דלקה אש התורה ברחבי העם.

לא עבר רגע קט, במשך אלפיים שנה!! בו לא למדו תורה.

דיונים סוערים ומגוונים בסוגיות דיומא, בענייני משפחה, נזיקין ומה לא.. הציתו את אש התורה ואת בתי המדרש בכל התפוצות.

בבבל, בישראל, במרוקו ובאירופה, ישיבות מפוארות הוקמו ולבלבו.

רבנים גדולים ידועים בחיים הפשוטים ובתנאים הקשים בהם חיו, עד אשר הוכרו כתלמידי חכמים גדולים ואז הסובבים אותם פרנסו אותם, על מנת שיוכלו לעסוק בתורה ללא הפסק.

מעולם לא מומנו תלמידים אלה ע"י מדינות. ובכל זאת - אש התורה המשיכה לבעור.

מדינה יהודית ללא תורה לא יכולה להתקיים, זהו מקור הכח של האומה. המסורת, העבר, ההוה והעתיד.

כמו שהבטיח בורא עולם, וקיים- "כמעט אויביהם אכניע" - ניתן לראות בבירור ניסים שהובילו את ישראל לנצחונות בבכל מלחמותיה.

אם לא נלמד תורה, אם לא נכבד את המסורת שלנו, סופנו קרב.

אך במה דברים אמורים? האם בכל נער היודע קרוא וכתוב שנולד להורים חרדים? האם כל תלמידי הישיבות מקדמים אותנו?

או שמא מדובר ביחידי סגולה, אשר בולטים כבר מגיל צעיר כ"עילויים"- כמו הרב עובדיה יוסף, אשר סומן כבר בגיל 17 כתקווה עצומה?

האם במחוזות אחרים בעולם בהם מתקיימות חברות חרדיות לא עובדים כלל?

האם לימוד התורה שבין גיל 18 ל- 19 וחצי הוא הקריטי ביותר?! האם לא נוכל להתקיים אם רק אנשים שלא בגיל זה ילמדו תורה?!

האם אפשר לסנן ולבחור אילו מצוות לעשות ועל אילו לצפצץ?! הרי התורה מחייבת במפורש שירות צבאי!!

ואילו המקום היחיד שבו מוזכרת מצוות לימוד התורה הוא "ושננתם לבניך"- ז"א העברה הלאה, למידה לשם קיום, הגשמה.

אבל האמת טמונה במקום אחר- בהנהגה החרדית.

אותה הנהגה שיוצרת בועה סביב הציבור שלה וסביב ילדיה. מין מציאות מדומה כזו שבה אין כמעט חפיפה לעולם.

סיפורי הסבתא שמוכרים לנו שא"א לשלב תורה ועבודה.

האם בעיית "ביטול התורה" אינה חלה על הפגנות? על יידוי חיתולים על שוטרים? על עבודה בשחור? מכירת ארבעת המינים וכו'?

הנהגה שמתמרנת מדינה שלמה לצורך ניתוב כספים לקהילתה.

שכמעט העבירה בתירוץ עלוב (של קברי פגאנים) בית חולים במחירים אסטרונומיים, כדי לקרב אותו לחסידות שיושבת באשדוד,

שמנתבת כספים לאנשים שלא מוכנים לעבוד, למרות שהם לא לומדים.

שמכסה על קבוצה עצומה של נערים שלא נמצאים בישיבות.

שמפעילה לחץ ומנדה כל "בן סורר" שבוחר לשרת את מדינתו.

מה המסר היוצא מחוקי האברכים למיניהם? פשוט מאוד:

אם אתה לא תורם למדינה, לא משרת בצבא, לא משלם מיסים, לא עובד ומכניס כסף למדינה, לא לומד ולא דואג לילדיך ללימודים- תקבל השקעה מהמדינה.

אם אתה משרת בקרבי ומסכן את חייך בשביל המדינה, ואח"כ הולך ולומד באוניברסיטה, עובד ומכניס כסף למדינה, משלם מיסים ותורם למדינה- מעולה, עכשיו יש כסף להעביר לחרדים, תודה. רוצה לקנות דירה? ללדת ילדים? עזוב, רד לחו"ל.

ואני שואל- הזה החינוך שאנו רוצים להעביר הלאה? זה המסר?!

מדינה צריכה להתנהל בדיוק כמו שמשקיע בבורסה מתנהל- להשקיע במי שמניב תשואה גבוהה.

ומי אלו? הסטודנטים, העובדים הצעירים, ההורים הצעירים, אותו ציבור שמשרת בצבא במקומות הקרביים ביותר, מוליד ילדים ודואג לעתיד המדינה, לא מעלים מס ומשלם מה שנדרש, מתנדב בזמנו הפנוי ונשאר בארץ גם כשקשה- הלוא הוא הציבור הדתי לאומי, שעתידו הוא עתיד המדינה.

הציבור שמוכיח בעצם קיומו את השקר שסובב את החברה החרדית.

זאת ועוד- הרי מעמדם של החרדים זהה לזה של הערבים- ומה כוונתי?

הועלתה הצעת חוק מפורסמת הדורשת לבטל את קצבאות הילודה והילדים, ולתמוך כלכלית, בתור פרס, בבוגרי צבא שמתקשים בתחילת חייהם, דוגמת אלה שעם שלושה ילדים בבית ותוך כדי הלימודים האוניברסיטאיים מתייצבים למילואים.

ובכך נוכל לנשל את כל העריבם שחיים על חשבוננו ומוצצים את דמה של המדינה, שאת תוצאות ההשקעה ההזויה שלנו ניתן לראות בימים אלה בדמות פרעות אום אל פחם.

אז מה אנו מרויחים בהשקעה זו? פיתוח של שני ציבורים שלא תורמים במאום למדינה, ושחלקם אף פוגע בה.

הגיע הזמן לפוצץ את הבועה שלהם, לעצור את ההיסחפות המטורללת הזו,  ועכשיו!

"שנתיים של מאמץ, שנתיים של מבחנים, שנתיים של הצלחות ואכזבות, שנתיים של עולם חדש ולא מוכר, שנתיים של תחרות אינסופית שבה הטובים והחזקים מנצחים, שנתיים של מתחים עצומים כמותם לא היו מעולם, שנתיים בהם נפרדנו מהרבה חברים טובים שהודחו, שנתיים של ציפיה אין סופית לרגע הזה... לקול תשואות הקהל, צעדנו שורה שורה לעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר... מפקד החיל נטל מהכרית הכחולה כנפי טיס חדשות ומבריקות והצמידן בהחלטיות קרוב ללבי. שוב הצדעה, צעד לאחור, לחיצת יד ו... אני טייס! טייס קרב בחיל האוויר הישראלי!"

עם המילים המרגשות האלה בחר דורון לסיים את ספרו על קורס הטיס הישראלי.

אם גם אתם חולמים על הרגע, ועומדים לקראת המיונים לקורס, תשמחו לקרוא פה על השלבים בדרך.

את החלום שלי לא זכיתי להגשים כשהודחתי מירפ"א ב'.

אך לא ויתרתי, ולמרות אחוזים נמוכים מאוד של ערעורים המתקבלים פניתי בבקשה לחיל האויר לאפשר לי לבצע מחדש את השלב בו הודחתי.

הבקשה אושרה. הגעתי עם כוחות מחודשים ועברתי את ירפ"א ב'.

הגעתי לגיבוש, עם הרגשה שהפע אני יכול להגשים את החלום.. סיימתי את הגיבוש ולא עברתי.

התגייסתי לחטיבת הנח"ל כלוחם ונהניתי מכל רגע, אם כי החלטתי לא לצאת לפיקוד. שנה חלפה לה במהרה, ולאחר שנה כל מי שסיים גיבוש רשאי להגיש ערעור.

אלא שעבדכם הנאמן לא מוותר והגיש ערעור על גיבוש הטיס אותו סיים. מש"קית הת"ש התחילה בתהליך הארוך של "טופס 55 לטיס" שהוא מסובך ביותר.

אבל בדרך עמד עוד קושי- משקית הת"ש התחלפה והגיבוש כבר התחיל...

למש"קית הת"ש החדשה הוגשה בקשה להתחיל שוב את התהליך אמנם עקב ריחוק גיאוגרפי ופעילות מבצעית הבקשה לא הגיעה לשלבים האחרונים.

השתחררתי, וחזרתי לסטטוס של חייל בשירות ללא תשלום. של"ת.

אחרי בירור קצר הובהר לי נחרצות כי חיל האוויר אינו ממיין חיילים משוחררים, אזרחים וכו' אלא רק מלש"בים, חיילים בסדיר ואנשי קבע.

אבל אני לא ויתרתי והגשתי בקשה מיוחדת לבצע את הגיבוש כסוג של מילואימניק...

היום הגיע התשובה... "אושר לך להגיע לגיבוש, ערעורך התקבל. הנך מזומן לגיבוש טיס שייערך בתאריך...."

הפעם אני יודע שזו הזדמנות אחרונה בהחלט. הפעם אני לא אחזור על הטעויות מן העבר. ואעדכן פה בסוף הגיבוש, מקווה שאחתום בתור "פרח טיס בחיל האויר הישראלי, שבת שלום!".

מי שרוצה לדבר איתי באופן אישי מוזמן לכתוב לי בבלוג: 

 http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1180090

תגיות: גיבוש טיס, ערעור על ירפ"א, ערעור ירפ"א, ערעור גיבוש טיס, ערעור על תוצאות גיבוש טיס, מיונים לצוות אוויר, צוות אויר.