מכירים את הקטעים האלה שיש לכם יומולדת, ואתם חושבים על כל מה שעשיתם בחייכם,
על מה את רוצים לעשות בהמשך,
כמה שאתה מצפה מאחרים שאולי יעשו בשבילך ביום הולדתך,
או עושה להם סוג של מבחן לראות עד כמה אכפת להם ממך?
וקורה שכמעט כל שנה אתם מתאכזבים, אבל... ממשיכים כאילו כלום לא קרה...
או קרה פעם הרגשה שפשוט לא בא לכם לחגוג את יומולדתכם?
למרות שכולם שמחים בשבילכם, ועוד שנייה, ממש עוד שניה מכבים לך את הנר של העוגה.
אבל פשוט לא בא לכם על זה,
כאילו מיציתם, ואתם בסה"כ בני 16?
כאילו הכל אותו דבר, כאילו גם מה שנראה חשוב כבר לא.
כאילו כל הרוח מהמפרשים יוצאת...
כאילו שבא לכם שהיום הזה כבר יעבור, כאילו הוא לא חשוב,
כאילו אתם לא חשובים. אז באתם לעולם ביום הזה. סוו וואט? כאילו זה לא אומר כלום,
כאילו לא בא לכם לחגוג את זה...
ובכל יום הולדת עצובים מחדש, מאוכזבים מחדש...
לא יודעת ממה בדיוק, לא מבינים מה גורם לכם להרגיש ככה,
של שנה ושנה, ולא מוצאים תשובה לזה, כמה שמחפשים.
פשוט לא שמחים, לא מרגישים שצריך לחגוג, או שלא חוגגים מספיק.
מין פיצול אישיות שלא ברור.
שכנראה יישאר ככה, אולי נראה כבר מחר...
אולי היומולדת הזאת תיהיה שונה מכל השאר?
אני פשוט לא יכולה לסבול אותה.
היום זה פשוט הגיע לרמות חדשות.
איך שהיא העירה אותי בבוקר, איך שהיא מתהגת, ומציקה לי.
שותה לי את הדם ולא נותנת לי את החופש והחמצן שלי.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני נמצאת בגיל הכי מעצבן שיש, אבל אני פשוט כבר שונאת אותה.
נמאס לי לראות אותה, למרות שאני מרחמת עלייה כ"כ...
אבל אני לא יכולה איתה יותר, לא רוצה בכלל להתקרב אלייה.
כ"כ הרבה קללות קיללתי היום בלב, ולא אמרתי אפילו אחת.
ומזל שלא אמרתי, לא הייתי צריכה.
אבל אני כ"כ לא יכולה איתה, על דבר היא מבקרת אותי,
היא לא מקבלת אותי כמו שאני, היא מקבלת אותי כמו שהיא רוצה שאהיה.
ואני לא מוכנה להיות יצירת מופת של מישהו.
אני כן רוצה להיות כל מה שהיא רוצה שאהיה,
אבל אני בשום פנים ואופן לא מוכנה להיות כזו בשבילה...
היא לא תגיד לי מה לעשות, איך לחיות!
אולי יש לה הרבה מאוד אחריות עליי, שברוך השם עוד שנתיים תיגמר,
אבל... לא רוצה כבר לראות אותה מול העיניים שלי.
אני אוהבת אותה, אבל כבר לא סובלת אותה.
היא נמאסה עליי.
אני לא מאחלת לה שום דבר רע, ורק דברים טובים...
אבל אני לא יכולה איתה, לא יכולה.
שונאת את המצב איתה, שונאת את זה כ"כ.
בא לי רק לקפוץ מהגג.
לשכוח מהכל...
שרק תוריד את הידיים מגרוני,
ודיי, מספיק, שתיתן לי לחיות את חיי.
שתפסיק להיות הצל שלי.
מספיק.
ושוב רק דבר שומר איפשהו על שפיותי בכל העולם המטורף שלי.
הדבר היחיד שבסוף היום תמיד יהיה שם איתי,
כשאף אחד אחר לא...
וששום דבר לא מספיק טוב,
למרות הכל אני יודעת ש...
אני ש,
זה כן מספיק טוב, זה יהיה מספיק טוב,
זה ישתלם בסוף.
אני באמת מאמינה שכך יהיה...
אני יודעת שאני מדברת בחידות ובמבוכים,
אבל אני לא מרגישה בנוח לדבר על הכל.
אז תבינו מה שתבינו.
תודה על ההקשבה.
שיהיה לכולם סופ"ש מהנה :)
ושיהיה לי בתקווה, יום הולדת שמח (:
3>
MUSIC GIRL.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
singer girl :)