אולי כבר עברנו את נקודת השיא ואת הריגושים, כול מה שאני מרגישה כרגע

זה שהוא רוצה רק את הגוף שלי, שכבר לא אכפת לו מה אני מרגישה באמת,

שלדעתו אני איזה שק חבטות, שאני אהיה שם, שכול משהו פוגע שהוא יגיד יעבור

על סדר היום והכול יהיה בסדר, שאני לא אכעס בפעם השישית או השביעית,

לא כשהוא יורד עלי מול החברים שלו, לא כשהוא מוציא איזו הערה מכאיבה,

לא כשהוא מבריז לכולנו, אבל כשאני מציעה לבוא אליו להתמזמז הוא יכול,

נמאס לי שכולם חושבים שאני צריכה להיות החזקה, שכולם מצפים שיהיה לי אכפת מהם

ושאני אעשה הכול בישבילם אבל בו זמנית שאני אהיה אגואיסטית ואחשוב בעיקר

על עצמי, העיקר זה שתרגישו שאתם יוצאים טוב, למה נראה לי שלכולם פתאום

הפסיק להיות אכפת ממני?

עד סוף המחזור נראלי כדי שאני ארגע קצת, גם הדואר שיגעו אותי, כול העולם משגע אותי,

אני כבר מפסיקה את גיל ההתבגרות, תודה רבה אדוני הרופא על הידיעה הנהדרת הזאתי.

רע לי רע לי רע לי! ואני יודעת שאני לא מועילה לעצמי עם המחשבות האלה, שאני רק מושכת

עוד רע, אבל אני צריכה חופשה, ממש צריכה, רק קצת שקט, שיהיה לי טוב :)