מוסיקת המקרה

 לרגע נפגשנו עין לעין אך נמוכה ממך

אנוכי

ולא הגבהתי אל נקודת הציון שעושה אותך שלי.

אנחנו עומדים לבדנו בים

של כרישים ואנשים

ומטפחות לבנות מתנופפות לקצב

הואלס הפנימי-

אחורה אני פונה וקדימה צועדת-

עם המפגש המפוספס

בזמן שאתה מכיר את הנשים שמתאימות לקומתך

המשוערת, המסוחררת,

(מריח שאנל יוקרתי

שמחפה על ריח שתן שנספג על ביטנת התחתונים)

 *

נשים כותבות שירים

וגברים יוצרים שירה

נשים הוגות מילים

וגברים חוסכים שערוריות

למען הנשים המייצרות מהפיכות בין הסדינים

בעוד גברים מייצרים מלחמה בחזית

נשים תומכות בגברים שלהן

וגברים נתמכים בהיסטוריה של נשים

מי יותר חזק

במרוצת הדורות

הגברים של הנשים או הנשים של הגברים?

 *

אנשים אוהבים אנשים

ואנשים לא אוהבים שאנשים

אחרים אומרים,מצביעים,מרמזים

על איך לאהוב את מי ולמה

ועד כמה שהאהבה מותרת כחוק

היא עבירה

על כל חוקי התנועה של כוח המשיכה.

 *

הגרון הוא המחסן של המילים.

חלקן מעלות אבק וחלקן הופכות לשירים

אבל השיירים

תמיד נשארים

שיחות בין אנשים.

 *

כשדלת נטרקת היא אינה מרמזת

על הבא או ההולך

להיות.

 *

החיים הם בחירה של להיות או לא להיות.

מה שמתרחש בטווח הביניים

זה תמיד לבחור או לבחור שלא לבחור.

*

העולם הזה מעמיק לכדי בורדל חולני

והאהבה היא שמיכה ישנה, מחוררת,

כזו שמכסה. כזו שמחפה

על החשאיות המיליטנטית

של הדברים שבינו לבינה-

 *

העולם הזה הוא אשה.

אני כמעט בטוחה.

שסע המחשבות המתבתק שלי

תמיד חושף טפח ומכסה טפחיים.

אני יצור כלאיים של המדומה וכל מה שנעשה.

אני כמעט בטוחה.

העולם הזה הוא אשה.

 *

איך דבר כל כך אגואיסטי, כל כך נרקסיסטי, כל כך לא אלטיסטי

הופך לדבר אחד שהופך להיות דבר אחר, כל כך חשוב, אולי הכי חשוב

בשביל

.מישהו אחר

אהבה

*