מוסיקת המקרה

לועזי-

Wild is the wind- david bowie

שיר שיש בו עצב, חושניות, געגועים מייסרים, מאגיה, כאריזמה ובעיקר מלודיה מצמררת

שלא נותנת שקט הרבה אחרי שנגמר השיר.

אחד השירים עם הפתיח הטקסטואלי שעושה צביטה חזקה בלב.

Love me,love me, love me, love me, say you do…

Wild horses-rolling stones

כי זה השיר שאני הכי הכי אוהבת בעולם. פעם,עכשיו ולתמיד.

I watched you suffer a dull aching pain Now you decided to show me the same No sweeping exits or offstage lines Could make me feel bitter or treat you unkind Wild horses couldnt drag me away Wild, wild horses, couldnt drag me away

you belong to me- בביצוע של bob Dylan

מי שראה את הסרט 'רוצחים מלידה' של אוליבר סטון ודאי זוכר את הסצנה שבה מלורי מבקרת את אהובה הרוצח בבית הסוהר.

מחיצה של חוק וסדר עומדת בינהם והם מבטיחים אחד לשני שלא משנה מה, הם שייכים אחד לשני ושלעולם לא ייפרדו.

הסרט רווי באלימות ויזואלית בוטה שמשרתת נאמנה את הסאבטקסט שהבמאי ביקש להעביר.

הסצנה הזו קוטעת רצף מאוד אלים בעלילה וכשהשיר הזה ברקע, יחד עם הקול האינדבידואלי של דילן והכנות שמנכסת לעצמה את הטקסט בצורה שלמה, השיר הזה הופך לבלתי נשכח.

Fly the ocean In a silver plane See the jungle When its wet with rains Just remember Till you're home again You belong to me...

Crying-roy orbison

בין השיר הזה לביני לא היה סיפור אהבה החל מההתחלה. למעשה, השיר הזה תמיד היה חלק מרשימ השירים שלי במכשיר המוסיקה הנייד ויחד עם זאת תמיד דילגתי עליו בנונשלאנטיות ועברתי לשיר הבא.

רגע אחד של שיעמום (שסתר לי את הפילוסופיה ביחס לכך שמשיעמום הדבר היחידי שיוצא זה כלום) גרם לי לקרוא את הטקסט של השיר הזה.

התאהבתי.

הכוח של השיר הזה טמון בסיפור.

הוא היה בסדר לזמן מה, הוא יכל לחייך אחרי זמן מה. ואז הוא ראה אותה במפתיע והיא נגעה בידו כשאמרה שלום. היא לא יכלה לדעת שמאז הוא בוכה ובוכה ובוכה עליה ובגללה.

מי שנשבר לו הלב והכיסופים הרעילו אותו בייסורים של פליט אהבה בלתי ממומשת, יודע כמה אומץ,אינרציה וסיבולת נפשית נדרשים בשביל לנסות להמשיך הלאה מזה.

הבעיה באהבה שנגמרת שלא מבחירה, נעוצה בכך שמושא האהבה טבוע כל כך עמוק בהוויה שלנו עד שנוצרת סימביוזה בעל כורחנו עם האדם שנעדר מחיינו. אז אנחנו חיים דרכו באופן מסויים ומנסים להתחזק כדי לא לוותר על עצמנו.

אז הוא חשב שהצליח, שהתחזק. והקלות הבלתי נסבלת שבה הוא פוגש בה שוב ,למעשה, קובעת את גורלו.

הוא מבין שלעולם לא יוכל לשכוח אותה. שבעצם, מעולם לא שכח. שהכל היה הצגה, עבודה עצמית.

את הלב השבור של רוי אורביסון ניתן להרגיש בבירור כשקול הפלצט המיני שלו משחק עם ההרמוניה, עד לסופה.

I was all right for a while I could smile for a while But I saw you last night You held my hand so tight As you stopped to say, "Hello" Oh, you wished me well You couldn't tell That I'd been crying over you Crying over you When you said, "So long" Left me standing all alone Alone and crying, crying Crying, crying

neil young- only love can break your heart

שורש קיומנו מתחזק או נחלש על פי תמסורת של אהבות לאורך כל חיינו.

אנחנו זקוקים לאהוב וזקוקים להיות נאהבים.

השיר הזה חוסך הרבה פילוסופיה, פלספנות ותיאוריות בגלל המשפט המדוייק הזה.

But only love can break your heart Try to be sure right from the start Yes only love can break your heart What if your world should fall apart?

perfect day- lou reed

לפעמים שורה אחת משיר גורמת לך לאהוב את השלם.

Oh it's such a perfect day, I'm glad I spent it with you. Oh such a perfect day, You just keep me hanging on, You just keep me hanging on.

a case of you- joni mitchell

ג'וני מיטשל והשיר הזה מתאימים לשעות של 4-5 לפנות בוקר. עננים מעושנים וכהים, שמיים בלתי מאופקים שעוד לא החליטו אם לוותר על הלילה ולהתחיל את היום או להיפך. העיר מחלחלת עמוק אל תוך הוורידים והשקט התעשייתי מופרע על ידי הנשימות שלנו.

ואז השיר הזה , בשיא עוצמתו, כמו סכין שחותכת את הנפש לשתיים ומניחה לה להתבוסס בפגיעות שחפה מכל מניירות, כזו שנכנעת לכל מיני אמיתות רגשיות שאנחנו עמלים כל כך קשה להסתירן לאור היום.

Oh I am a lonely painter I live in a box of paints Im frightened by the devil And Im drawn to those ones that aint afraid I remember that time that you told me, you said Love is touching souls Surely you touched mine Cause part of you pours out of me In these lines from time to time

ain't no sunshine- bill withers

המשפט הראשון של השיר מתחיל ללא ליווי מוסיקלי. אחר כך מגיע הבס המדהים שאם עוקבים אחריו בזהירות מוצאים בו בכל שמיעה מחודשת טמפו אחר.

ואז כשנכנס הכינור, נוצרת אחת ההרמוניות המושלמות של ה-120.

crazy love- van morison

כי ככה אני רוצה את הגבר שלי.

נטול עכבות ונטול יומרות. לא ניאדרטל ולא מטרוסקסואל. אבל כזה שאוהב הכי רחוק ושהלמות ליבי יגיעו אליו ממרחק של אלפי מיילים, שיתרגש ממני ויעשה בגוף שלי שמות ושהאהבה הזו תהיה הכי רחוק ממתורבתת והגיונית כי אהבה לא אמורה להיות בכלל הגיונית , היא אמורה לקחת הכי רחוק שרק אפשר את הגוף והרגש.

Love of my life

פרדי מרקורי , קווין

הכוח של השיר טמון בפשטות הטקסטואלית שלו. בלי יומרנות ובלי שנינויות ודאבל מינינג כזה או אחר.

ישר ללב, בבום.

אהבת חיי, פגעת בי. שברת את לבי ונטשת אותי.

אהבת חיי האם אינך רואה?

תשיבי לי את זה, לביתי, אליי

בגלל שאינך יודעת

כמה משמעותי זה בשבילי.

השיר מתחיל בתו מינורי ומגיע לשיאו בתום השיר, כשאנחנו מבינים שהתחנונים והיגון שלו לא ישיבו אותה  ולכן לעולם לא ימצא מנוח.

Love of my life, you hurt me, You broken my heart, now you leave me. Love of my life cant you see, Bring it back bring it back, Dont take it away from me, Because you dont know what it means to me.

 אצלי הכל בסדר- בועז שרעבי

השיר הזה מסוגל לשבור לי את הלב.

יש בו את האיכות המיוחדת הזו שחושפת פגיעות טוטאלית. הפגיעות הזו כובשת ומוכרת לחלק מאיתנו מקרוב. על הבשר.

ביום הוא משקר לעצמו ומתמיד לאמר שהוא בסדר. הוא יודע שהיום כבר לא מתים מאהבה ויחד עם זאת בלילות הוא בוער מתשוקה וכיסופים.

הדובר בשיר חי בשני עולמות נפרדים של שחור ולבן. הלבן של היום מסמא אותו ומטשטש את כאבו, השחור של הלילה מחזיר אותו אליה והוא שבוי שלה יותר משל עצמו, כך שהתשוקה הזו בצירוף של הגוף שלא יודע לשקר, גורמים לו לבעור מלהט הכמיהה לאותו גוף שאף אחרת לא מתקיימת בתוכו זולתה.

אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה, אצלי הכל בסדר, היום כבר לא מתים מאהבה. אותך אני אחלום בלילה עם אישה אחרת והכאב ילהיב אותי כמו לפיד בוער, אותך אני אנשום ודאי בכל דקה עוברת, ואם אשכח, הלב תמיד זוכר.

שיר לשירה-יונתן גפן כתב,קורין שרה.

לאהבה הרבה פנים, חכמים אמרו זאת לפניי. אבל האהבה היחידה שהיא ללא תנאים, שהיא אבסולטית ושמה במקום הראשון את מושא אהבתנו באופן לא אנוכי, לפנינו, זו האהבה של הורה לילדו (למעט המקרים החולניים שאנחנו קוראים עליהם בעיתונים כמובן).

זה שיר אהבה של אב לבתו התינוקת.

השיר מתאר מצבים אנושיים קיצוניים ומנוגדים האחד מן השני.

מצד אחד עומד האב, איש בשל עם פחדים ודובים גדולים וידיים חשופות שמבקש מבתו את אהבתה, שתגן עליו, שתשמור עליו מן האיש המבוגר , המחוספס ולמוד המלחמות שבו.

מנגד שוכבת התינוקת במיטתה והיא כל כולה מסמלת את הטוב ונקי והטהור שבעולם הזה, כי תינוקות נהנים מהפריבילגיה מעוררת הקינאה הזו.

המונולוג הזה שהוא מוציא מולה, בגללה ובשביל שניהם, יוצר זיקה עמוקה ורגשית שהיא מעבר לגנטיקה ותו לא.

יש משהו מאוד שלם בשיר הזה, והוא בהחלט אחד האהובים עליי.

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, כל עוד חלב נוטף מחיוכך. חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עטור מצחך-אריק איינשטיין

כי הטקסט מפעים ויש בו אירוטיקה מושלמת. המילים שכתב אברהם חלפי מרגשות אותי עד דמעות, כי הוא מספר לנו על אהבה של איש לאשה באופן כזה שאין להטיל בה ספק.

זה שיר של קסמים בעיניי. יחד עם ההרמוניה הווקאלית של יהודית רביץ וקורין אלאל והסולו של אריק איינשטיין במיטבו, השבירה של המילים (שהיוותה תקדים מבחינת הלחן, בזמנו), מלאכת המחשבת שנרקמה תוך כדי ובגלל השיר הזה, הכל יחד יצר את אחד השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם בתולדות המוסיקה הישראלית.

את אוהבת להיות עצובה ושותקת להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק ואני, שלא פעם אביט בך בשקט אין קול ודברים שוכח הכל על אודות אחרים. שוכנת נפשי בין כתלי ביתך ושבויה בין כתלייך ממני נפרדת עת אני בגופי נפרד ממך.

זן נדיר- קורין אלאל

נכון, זה לא שיר אהבה במובן הקלאסי של המילה. אבל השיר הזה מספר לנו על אהבה אחרת שהיא חשובה לא פחות – אהבת העצמי שלנו. או  אם לדייק, האהב העצמית שקל לנו להטיל בה ספק.

אנחנו לא מרגישים שלמים כי לא נועדנו להיות מושלמים. צירופים שונים של תרבות, חברה , פוליטיקות, אופנות מתחלפות ,הסביבה, הפחדים שלנו וכיוב' גורמים לנו לא אחת להילחם בטחנות הרוח של עצמנו.

השיר הזה, מעבר להיותו יפה, הוא חשוב. כי המהות שלו משקפת את קיומנו הפרדוקסלי-

אנחנו שואפים ליותר אבל שמים רגליים לעצמנו. בגלל עצמנו, לא פעם.

זה, וגם, גיל 19. יושבת עם מישהו על הבאר, עדיין לא יודעת את שמו. ואז השיר הזה ברקע.

'ורוב הזמן מתביישים בגופנו, חופרים מקלטים'.

והוא מצמיד את היד שלי אל כף ידו ולוחץ עליה. חזק.

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו נצמדים לקירות הבתים ורוב הזמן מתביישים בגופנו חופרים מקלטים אנחנו זן נדיר ציפור משונה החלומות באוויר הראש באדמה

אצלך כמו תמיד- סילבן ויאיר

עליתם עליי- אני סאקרית של נוסטלגיות.

השירה הנקייה, ההגייה הנכונה, המילים שמקבלות כבוד אחת לאחת, בלי עיקופים, בלי ללכת סחור סחור. נקי , מלודי וכובש.

יש לי הרגשה קצת משונה כמו היתה פגישה זו ראשונה כי לחזור אלייך זה כמו אל אהובה שנותרה רחוקה. כן, ישנן יפות ממך אולי, יש מראות שאין בך בוודאי אך כשפתאום לבד, רק את לי ארץ אהובה חסרה, כן פשוט חסרה. ושוב כחול ושוב לים - אצלך כמו תמיד

שברי את הטלויזיה-החברים של נטאשה

מיכה שטרית הוא פייבוריט שלי.

והוא כתב שיר על איש בודד מאוד. לא בגלל שאינו אוהב. לא בגלל שהוא לבד.בגלל עצמו.

הניכור והזרות של האדם הרגיש בחברה של טכנולוגיות ומסכי טלויזיה. הצורך השורשי לרדת לעומק ולחלחל אל תמצית הגשמיות שקיימת בעולמנו, הופך אותו לתלוש , מלאנכולי

ובלתי מובן.

שברי את הטלויזיה ובואי נלך לישון כבר הרבה, הרבה זמן אני לא מצליח לחלום. יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב? אתה אוהב את ה"פוזה" המלנכולית הזאת - את אומרת אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור, אתה לא יכול אחרת.

חלום כחול-

כי השיר הזה מספר לנו על השפה האחרת של האהבה, שפה שחשובה לא פחות ממילים וכוונות טובות.

השיר הזה לוקח אותנו אל תוך חדר המיטות של הדובר בשיר, שמספר על תאוותו למושא אהבתו. גוף לגוף, גוף בתוך גוף, היא אוחזת אותו חזק כמו נחש. הוא מאבד שליטה, רועד ונרגש.

ואנחנו מדליקים את הסיגרייה שאחרי.

אני אוהב אותך תמיד מחדש כמו בירח דבש כשאת אוחזת אותי חזק כמו נחש מאבד שליטה רועד ונרגש התחושה שאת נותנת וגופך שמבקש אז קחי אותי למעלה אלייך אלייך האש שבך בוערת חלום שמרגש הסיפוק שאת שואבת ממני אלייך

אני אוהב אותך לאה-צביקה פיק

פעם שמעתי את אהוד מנור ז"ל מספר בטלויזיה על השיר הזה. הוא כתב אותו, כך אמר, בגלל שזה נראה לו מאוד לא הוגן להשאיר את לאה להינמק בבדידותה מבלי שתדע עד כמה טובה וחשובה היא, מבלי שתבין עד כמה אינה ראויה להישכח.

השיר הזה מספר לנו על העדפת מושא האהבה את האחת האחרת שהיא, לאה (או כל אשה נכספת אחרת, שלא נבחרה) ,לא תוכל להשיגו.

ולכאורה לא חסר בה דבר, פרט לעובדה גוזרת הדין שהיא, אינה רחל.

האשה הנבחרת.

מי שיצא לו להיות בסיטואציה הזו שבה הוא נשאר שבור לב , שהתרסק לאלף מטאורים כשידע שמושא אהבתו בחר אחרת, יודע. פשוט יודע.

כשלחשתי באוזנך את שמה את ידי אספת ביד קרה ודמעה אחת חמה אל כפות ידי נשרה. הנה ימים רבים חלפו ושתי ידי עייפו ועינייך מה יפו כעיני רחל. אני אוהב אותך לאה אוהב אותך גאה אם אשכח אותך לאה שמי לא ישראל.

הוא והיא-ערן צור

השיר הזה מספר יותר מהכל, בעיניי, על הפחד להיות חופשיים עד הסוף. על השיכנוע העצמי שמפתה אותנו להישאר בטווח הביניים המוגן, האפור, של הבסדר.

והמקום הבסדר הזה מעיד בעיקר על שיגרה ועל יציבות לכאורה. אבל רק לכאורה, כיון שלפתע פתאום נקבל איזשהו רמז מהיקום, מישהו שחותך אותנו במעבר החצייה או סתם נתקל בנו בדרך למכולת, או בתוך בית הקפה או בדרך אל הים,שיכלנו לבחור אחרת.

אבל הפחד משתק.וחוסר הידיעה מסרסת, אפילו מסרסרת את האדם לחשוב שאחרת ממה שהוא יודע, כבר לא יוכל להיות.

השיר הזה רומז לנו על אהבה גדולה שיכלה להתממש לולא האילוצים וההרגלים והשיגרה.

אין להם אפילו שמות. זה הוא והיא. זהותם נובעת מתוך הבסדר שלהם, דמויות אקראיות בתוך ים של אנשים. אבל קורה שם משהו . הם יודעים שקורה שם משהו. וזה כל כך מפחיד אותם לחשוב שהם עלולים לאבד שליטה, לכן הם מתפשרים. לכן הדרך שבחרו לעולם לא תוכל לגלות להם על הדרך האחרת שממנה סטו.

הוא והיא מסתכלים זו בזה מזה שנתיים יש לה יחסים עם מישהו אחר והוא - חוץ מלפעמים הוא לבד אחרי הפיצוץ בתל אביב מסתכלים זו בזה כל כך שמחה לראות אותו בריא בדרך לים מסתכלים זו בזה הלב הולם דופק הפה שותק זה מסוכן להתאהב ככה לכן הפשרה באהבה עובדים קשה כדי לשכוח את זה העבודה משחררת מטעמה של החמצה וככה הם חיים במרחק, לא מדברים מילה הם נשארים זרים אחד לשניה

בגלל הלילה-תרצה אתר, בביצועה של חווה אלברשטיין

בניגוד לשיר שיונתן גפן כתב לשירה בתו התינוקת, כאן הדוברת היא אשה בשלה ולמודת עבר ועצב.

השיר הזה מדבר על אהבה בין בת לאב(תרצה אתר כתבה את השיר לאביה, נתן אלתרמן ז"ל).

השיר מספר על געגוע שמשנה את כל הוויתה והופך אותה לרודפת ונרדפת, שלא מצליחה להדביק את צעדיו של האב שהשאיר אותה חשופה ופגיעה בעולם הזה.

אינני נלקחת לשום מקום בכיתי בגלל דברים שאין להם שמות ובגללך למשל בכיתי רק לרגע מפני שהיו בי דמעות פתאום לא בכיתי כדי שתלך רציתי להחליף את המילים ביקשתי ללכת מעט אחריך חשבתי שתלך בצעדים קטנים

ושיר אחד שממש ממש לא- תפוחים ותמרים .

אין לי שום דבר אישי נגד רמי קליינשטיין גם אם איני מתחברת לסגנון המוסיקלי שלו.

אבל השיר הזה אף פעם לא עשה לי את זה. אפילו לא קצת.

'קחי לך תפוחים ותמרים, המתיקי את יומך. הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב'.

למען האמת, אני חושבת שזה בגלל שהטקסט רחוק מלייצר לי אמת כלשהי.

הוא מאוד נכון . מתחרז. נעים לאוזן.

אבל שום דבר שעושה איתי אהבה.