הכל כתוב

היי לכולם...

לא חידשתי את הבלוג בשבוע האחרון ואני באמת מצטערת...הרבה עומס ולא היה לי זמן...זה היה חד פעמי...מבטיחה...=]

יש לי הרבה דברים לעדכן ולספר, צברתי חוויות....השבוע- שלושה סיפורים בפוסט אחד!!!!!!!!!!! בואו נתחיל...

1. לפני שבועיים בערך קיבלתי מכתב שעל גבו רשום הכיתוב "גיטל, יש לך הזדמנות מצוינת...". נשמע מעניין לא?....פתחתי את המכתב ובתוכו היו כמה דפים, חלקם תפסי הרשמה....המכתב היה מטעם התיכון להצטיינות במדעים ואומנויות בירושלים...הם כתבו לי שם שהומלצתי בפניהם ע"י משרד החינוך והם מעוניינים שאבוא ללמוד את שנות התיכון שלי בבית הספר שלהם...אני צריכה לבחור מסלול (מדעים, מוזיקה, אומנות, מדעי הרוח) בנוסף לעוד שתי שפות ולימודי החובה שלי (לפחות שני מקצועות של חמש יחידות...) וכו'....הם כתבו לי שמכיוון שזה רחוק מביתי שבחיפה אני מוזמנת להתאכסן בפנימייה שלהם, שנמצאת בצמוד לבית הספר ולהעביר שם את זמני אחרי שעות הלימודים....כמובן שזהו בית ספר פרטי והלימודים והמגורים בו עולים הרבה יותר ממה שהוריי משלמים קיום לבית הספר שבו אני לומדת (הריאלי בחיפה.). בהתחלה זה מאוד קרץ לי, אני לא אשקר....תיכון חדש...הם היפנטו אותי עם כל מה שהם מציעים....הם הציעו לי מסלולים ומקצועות שאני מאוד אוהבת, וכמובן, הלימודים בפנימייה...תמיד רציתילנסות לגור בפנימייה...זה נראה לי כיף...להיות בחדר עם עוד שתיים או שלוש בנות, ממש לגור עם החברים שלך...זה מגבש את כולם וזה בהחלט תורם למעגל החברתי....התייעצתי עם קרובי משפחה...כולם המליצו לי להישאר בריאלי בחיפה....הם אמרו לי שאני לא צריכה לעזוב את החברים שלי שרכשתי כאן, את בית הספר המעולה שבו אני לומדת, ואת המשפחה...הבנתי שהם די צודקים....אני לא מסוגלת לעזוב את חיפה....את החברות שלי.....את המשפחה שלי...לראות אותם רק פעם בחודש?, זה כלום....ופנימייה זה לא כזה כיף כמו שהמורדים מציגים את זה...הרבה בני נוער היו מוכנים להתחלף איתי ולגור בבית שלי במקום בפנימייה...אתה צריך לחלוק את החדר שלך עם עוד שלושה אנשים, שלא בטוח תסתדר איתם....ולהתפשר....להתפשר על טלויזיה, על מחשב, על עיצוב החדר, הניקיון ועוד המון דברים שנראים לך כמובן מאיליו כשיש לך חדר פרטי משלך...אתה צריך לחלוק את הפרטיות שלך...את המרחב האישי שלך....בנוסף...עוד דבר שמגביל אותי בפנימייה הוא שאני אצטרך להשתמש בתחבורה ציבורית בלבד כשאני מחוץ לבית הספר....אני לא מכירה את ירושלים, את קווי האוטובוסים שם, ואני צריכה להשיג אישור מיוחד בשביל ללכת לקניון?! זה כבר יותר מידי בשבילי...חחח...

האוכל שם ניתן בחדר אוכל ובשעות מסוימות...אני לא רואה את עצמי מתמודדת עם זה...בלי האוכל של סבתא?! איך אני אשרוד?! ואם אני ארצה לנשנש משהו בין הארוחות?, מה אני אעשה?...אלעס מסטיק?!.....

אחותי שמעה על המכתב שקיבלתי ובכתה לי, ממש בכתה לי, שאני לא אעזוב אותה והיא צריכה אותי כאן בחיפה...(שתבינו, אני ואחותי כמו חתול ועכבר...כל הזמן רבות...)...וחיפה, העיר האהובה שלי ,איך אני אעזוב אותה? ותכלס, מה רע לי בבית ספר שבו אני לומדת עכשיו?, למה לי עזוב את בטוח בשביל הלא בטוח...עוד פעם להתחיל תהליך של טפסי הרשמה ובחינות ומיונים וראיונות אישיים....אין לי כבר כוחלזה...מספיק סחטו ממני את המיץ בכיתה ו'.....בקיצור, ניחשתם נכון, אני לא עוברת לירושלים...לפחות לא בזמן הקרוב....=] ואתם?...מה אתם חושבים על ההחלטה שלי? שתפו...

.

2. ביום שישי לפנות בוקר אסף חזר מאמריקה...עברו להם שבועיים כל כך עמוסי געגועים, שיחות טלפון מרגשות, התכתבויות במחשב.....הוא חזר....הוא הביא לי מתנות ואני הבאתי לו משהו מיוחד, אבל מישראל...=]..... הנה , חשבתי שאני אשתגע בשבועיים האלו ועברתי אותם....עכשיו הוא כבר כאן בחזרה....

3. בעוד שבוע אני הולכת לפסטיגל 2007- פסטיגל על הזמן....למה אתם שואלים....הרי זה מופע לילדים...נכון....אבל שכחתם שאני אוהבת את הראל סקעת?....רק בגלל זה אני הולכת....מבחינתי...לבוא רק לחלק השני (החלק בו הראל מופיע...)...מקווה שיהיה נחמד...בעצם, אם הראל שם, יהיה שמח זה בטוח.....הזמנתי מקומות הרבה זמן מראש כי ידעתי שתהיה היסטריה לא נורמלית....דוד שלי הזמין לי דרך הצבא (הוא בצבא קבע...) אבל לא אומרים את המקומות....עכשיו כשקיבלתי את הכרטיס...גיליתי שאני ביציע, גוש צדדי, שורה ראשונה....אלו מקומות ממש גרועים....התעצבנתי כל כך..במיוחד כי דוד שלי שילם את המחיר היותר גבוה שנועד למקומות טובים...לפני שנתיים קיבלתי מקומות כאלה וראיתי רק עמוד מול הפנים שלי במקום את הראל.....אמרתי לעצמי שאם אני אראה עמוד מול הפנים שלי שוב, אני לא אשלוט בעצמי...אבל אז נזכרתי...אמיר פיי גטמן מופיע גם הוא בפסטיגל השנה, והוא, אם אתם לא יודעים, קרוב משפחה שלי...(זה קצת מסובך אז באמת בקיצור...לסבא שלי יש בת דודה, שיש לה בת, שהתחתנה עם האח הגדול של אמיר פיי גוטמן...הבנתם?....חח...אני יודעת שלא...)...הוא כבר מכיר אותי (בערך, מאירועים משפחתיים וזה...) אז צלצלתי אליו ושאלתי אותו אם יש משהו שהוא יכול לעשות...הוא אמר לי שלהשיג לי כרטיס חדש הוא לא יכול (כל הכרטיסים בחיפה כבר נמכרו והוא סיים את המכסה שלו של הכרטיסים בחינם על המשפחה שלו...) אבל הוא יכול להכניס אותי אל מאחורי הקלעים אחר כל אם אני רוצ כדי לראות את הראל...כל כך שמחתי באותו הרגע, כמעט התפוצצתי מאושר...הוא שאל האם זה פיצוי מספיק בשבילי..."בארוררררררררררררר!!!!!!!!!!!!" צעקתי כמו איזו פאקצה בת 10.....כך שאני מחכה ל25.11 לפסטיגל...וגם אם אני לא אראה טוב...אני אראה אחר כך את הראל עצמו, והרבה יותר מקרוב!!!!!!! אחחח......כמה טוב שיש פרוטקציות.....

עד כאן העדכונים להפעם....שלכם בכנות...גיטל