כי הירח לא כזה רחוק...

איכשהו, יום שבת הוא יום האכילה הלאומי.

אני לא יודעת למה הגוף מחליט שהוא נורא נורא רעב, וזקוק לכמויות רציניות של אוכל...

אז זה התחיל בבוקר- איך שאני ואורי קמנו משינה עמוקה הכנו ארוחת בוקר שכללה לפחות 10,000 קלוריות. לא שאני סופרת או משהו בסגנון, אבל עדיין. כבד. מאוד כבד.

היה שם הכל- מפנקייקים עם סירופ שוקולד עד לאומלט עם בצל ופיטריות.

ולא ויתרנו על כלום.

ב-1 בצהריים כבר היינו רעבים שוב. אבל רצינו לאכול בחוץ.

אז נסענו למוזס בפיתוח. אני אכלתי המבורגר(כמובן) ואורי גם.

לקינוח (אלא מה) אכלנו ופל בלגי עם בננות וטופי כמיטב המסורת במקס ברנר.

חזרנו לאורי, רגועים ושבעים.

לפני כמה רגעים אכלנו אבטיח שלם עם בולגרית.

שמנמנים לעד.