אם כל יום שעובר אני דועכת יותר ויותר,

שום דבר לא יוצא לי,

אני מרגישה תקועה, שאני לא באמת מתקדמת לאנשהו.

אני מרגישה תמיד מוזר, מצבי רוח אצלי משתנים בלי הרף...

אני מתבאסת מדברים קטנים, שמשפיעים עליי יותר מדי.

איך בא לי להוציא את כל הדברים שיש לי עכשיו בראש, ופשוט לא לחשוב יותר על שום דבר, לא להיות תלויה באף אחד.

ואולי גם להבין שהכל תלוי בי, ושלפעמים צריך לעזוב ולסגת מדברים, כי פשוט כבר לא יכולים יותר.

אני יכולה להגיד שעכשיו בתקופה הזאת אני מרגישה נורא בודדה, אף אחד לא באמת מבין אותי, אפילו בשלבים מסוימים אני לא מבינה את עצמי, כי במצבים מסוימים אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

אני גם נורא מאוכזבת מעצמי, אני לא מתקדמת לשום מקום, אני לא מגשימה את השאיפות שלי.. ואחרי כל אכזבה, למרות שהשתדלתי אני מרגישה פשוט גרוע עם עצמי.

אני צריכה לשכוח מהרבה דברים, פשוט להתנתק מהם, ולהבין שיש עוד הרבה דברים מעבר, דברים שלא ראיתי, שלא השגתי, שלא חוויתי.

ואני צריכה לאהוב את עצמי, לעשות דברים שאני אוהבת, להרגיש טוב עם עצמי. ולא שברגע שטוב לי ישר לחשוב על משהו שיתחיל לבאס אותי שוב מההתחלה.

ולפעמים גם להפסיק להיות כל כך רגישה, זה לא מועיל לי בכלום.